ש רגעים שבהם המדבר, אותו חבל ארץ שבדרך כלל משדר קשיחות וצחיחות, מחליט להשיל את מדי הב' החומים שלו וללבוש שמלת נשף ססגונית. אתמול, כשהגעתי לאזור מטעי הדקלים של אבנת, מצאתי את עצמי בתוך גלויה חיה. הפריחה המרהיבה של ים המלח נמצאת אולי בישורת האחרונה שלה, אבל העוצמה שלה עדיין מצליחה להחסיר פעימה.
איך קורה הקסם הזה?
צילום וכתיבה – איתן אלחדז בק
הפלא הזה הוא תוצאה של "מפגש פסגה" נדיר בין שמיים לארץ. הטופוגרפיה הייחודית של מצוק ההעתקים משחקת כאן תפקיד מרכזי: המדרונות התלולים הופכים למגלשות ענק של מי גשמים בשיטפונות האחרונים. המים הללו, ששוטפים את המלח מהשכבה העליונה של האדמה, "מעירים" זרעים שהמתינו בשקט שנים ארוכות בתרדמת עמוקה בתוך הקרקע הצרובה.
מטעי הדקלים של אבנת, השוכנים בנקודת המפגש שבין המצוק לים, נהנים מהניקוז הזה. הקרקע כאן, שבימים כתיקונם היא שילוב של סחף נחלים ומליחות, הפכה למצע רך ופורה למרבדים צפופים של פריחה.
"רק בקורונה ראינו משהו דומה לזה," סיפרו לי בנות מהיישוב אבנת שטיילו במקום. והן צודקות. הפריחה הזו היא לא עניין שבשגרה; היא מתרחשת רק בשנים גשומות באופן קיצוני. עבור חוקרי טבע וצלמים, מדובר באירוע של פעם בעשור, רגע חולף שבו המדבר הופך לשווייץ לזמן מוגבל מאוד.
תארו לעצמכם מרבדים של נוריות אסיה באדום לוהט ומבריק, שנראות כאילו מישהו פיזר אבני חן יקרות בין אבני החצץ . לצידן, הפשתנית הססגונית פורשת שטיחים רכים בגווני לילך וסגול, שמתכתבים בצורה מושלמת עם הכחול המהפנט של הים. בין הסלעים מבצבצים הפרגים העדינים, ופריחת החומעה הוורדרדה שמוסיפה רובד נוסף של צבעוניות על רקע הנוף המדברי החום.
השמש שהחלה לשקוע מעל המצוק הטילה אור רך על הפרחים והפריחה כבר לקראת סופה, הקיץ המדברי כבר נושף בעורפה, אבל מי שזכה לראות את המרבדים האלו ליד הדקלים של אבנת, ייקח איתו את המראה הזה עוד הרבה זמן.
