נעמי צור
לא פעם אנו נוהגים להתלונן על חוסר המעש של הממשלה בהתמודדות עם משבר האקלים, אבל האם כל אחד מאתנו פועל כדי לתרום את חלקו בחירות האישיות ובסגנון החיים כדי להפחית את הזיהום ולפעול בצמצום? כדי שטביעת הרגל הקולקטיבית של מדינת ישראל תפחת משמעותית הרי שכל אחת ואחד מאתנו יצטרך לצרוך באופן אחראי, אתי ומוסרי כלפי הדורות הבאים. במקום ברהבתנות ייטב אם נבחר בצניעות, במקום לבחור בשפע נבחר באופן מדוד רכישה של מוצרים בהתאם לצרכים שלנו לאותה תקופה קרובה.
כדי לחולל שינוי אמיתי להתמודדות עם משבר האקלים והשלכותיו נדרשת התגייסות לא רק מצד הממשלה ושינוי מדיניות, חקיקה ויישום החלטות המקדמות קיימות סביבתית וחברתית אלא גם נדרשת התגייסות מצד הציבור שמורכב מצרכנים רבים שישנו את דרכו לא מתוך חקיקה או כפייה אלא מתוך בחירה חופשית וממודעות והבנה שמשאבי העולם הולכים ומידלדלים באופן ולא תתכן צמיחה לנצח.
איך נעשה זאת? אם נאכל פחות בשר אדום, נחסוך בצריכה של חשמל ומים, נשתמש בתחבורה ציבורית, נלך ברגל או באופנים ככל שניתן, לא נזרוק אוכל כי פג תוקף, אלא רק אם באמת מקולקל. אלה רק כמה דוגמאות מתוך עשרות צעדים שאפשר לנקוט בהם כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית של כל אחת ואחד מאיתנו.
מדינת ישראל התחייבה יחד עם רוב מדינות העולם להגיע לאפס פליטות עד 2050, אבל היא כלל איננה ממהרת לקדם את ההחלטות והחקיקה הנדרשות לכך. ממשלות קמות ונופלות בקצב מהיר מדי, ולעתים נוח לטעון שזו הסיבה שלא מתקדמים לעבר פתרונות למשבר האקלים ברמה הלאומית. לעתים האיומים הביטחוניים מבית ומחוץ מהווים ״תירוץ טוב״ עבור מנהיגים ליישם תכניות בתחום, בשעה שאנו שוכחים כי משבר האקלים מהווה איום קיומי לא רק במדינה או באזור מסוים, אלא איום קיומי לכלל האנושות. לפיכך, אין לאפשר שום הצדקה, לשום מנהיג המבקש לדחוק את הנושא מסדר היום הלאומי. גם לא עבור ממשלה שהתחלפה.
במצב הנוכחי של קיפאון ממשלתי בנושא התמודדות במשבר האקלים, עלינו להבין ש"הכדור", במקרה זה כדור הארץ, באמת בידינו. מי אנחנו? אנחנו הציבור הישראלי, שגדל על עקרונות וערכים מצוינים, שלצערי, לא הוטמעה החשיבות של להצניע את דרכנו אם זה בצריכת מזון, בגדים ומותרות, שבהכרח אם נצמצם ונגביל רכישה בתחומים הללו הרי שכאזרחים, זאת תהיה תרומתנו למאמץ הלאומי להתמודדות עם המשבר.
במאמר זה אין בכוונתי משום לשדר פסימיות, אלא דווקא להגדיל ולהעצים את התרומה הפוטנציאלית של הציבור הרחב, למען יהוו דוגמא להתנהגות אזרחית, צרכנית ומוסרית. נשמע לכם בלתי אפשרי? הרי שכבר עכשיו יש ניצנים רבים בקהילות שהרימו את דגל הקיימות החברתית, הסביבתית והכלכלית. אפשר למצוא קהילות כאלה ברוב ערי ישראל, אי זה דרך גינה קהילתית פעילה בשכונה, במאמץ תושבים לשמר ערכי טבע חיוניים, בקיבוצים עירוניים, בעסקים שבוחרים באופן עצמאי את נוהלי הקיימות (שהמדינה טרם הכתיבה חוקים), בארגונים שקמו כגון: ״מוסללה״ בירושלים ובמגוון הקואופרטיבים הפועלים בכל תחומי החיים.
כיום, מדינות ה OECD מצויות בחשש גדול ומתמיד שמא הודו וסין הנחשבות למדינות מזהמות וכעת גם אפריקה, עלולות לאמץ את דרכי המערב ברמת הצריכה הבזבזנית, ומנגד מדינות מציבות לעצמן יעדים לצמיחה כלכלית המחייבים גידול בצריכה ובזבוז משאבים. ופה העולמות מתנגשים, בין הצורך בקיימות והרצון של המדינות לצמוח שמחקרים כבר הוכיחו שאין קורלציה בין צמיחה כלכלית לאיכות חיים מיטבית.
זו שעתה היפה של האזרחים והאזרחיות לקחת חלק ולהצטרף לתנועות אזרחיות הצומחות בתחום, הדוגלות בצמצום הצריכה ולחולל את השינוי כבר אצלנו, השאר יצטרפו.
הכותבת: נעמי צור, מייסדת ויו"ר הפורום הישראלי לעירוניות וקרן ירושלים ירוקה.
תשתתף בפאנל ״שיח מתורבת#2״ במוסללה, יפו 97, ירושלים שיתקיים ב-27/11, 20:00
להרשמה https://lp.vp4.me/xexd
