בדומה לחודש 'הסליחות' בתקופה זו בשנה עת מיליוני מוסלמים קמים לתפילות הבוקר, 'המסחראתי' הוא האיש שמקיץ אותם משנתם בשירה והלמות תופים. כיום המנהג היפה שפרח בתקופה העותמאנית הולך ונעלם בעולם הערבי אך ברובע המוסלמי בירושלים הוא פורח
אם תעברו בין השעות 3 ל 4 לפנות בוקר בסמטאות הרובע המוסלמי בתקופה זו בשנה אולי תצליחו לשמוע את 'מֻסַחַّרַאתִי' : (זה המשכים בשחרית) מסורת מוסלמית בת מאות שנים בה נבחר אדם בדרך כלל עם קול ערב מלווה בתוף ופנס ומשכים קום את הישנים בחודש הרמדאן.
המאמינים המוסלמים מחויבים בחודש זה לצום מהזריחה ועד לשקיעה לכן טרם תפילת הבוקר ('הפג'אר') הם צריכים לאכול ארוחה מפסקת ('סוחור') לכן ההשקמה נעשית באשמורת הבוקר עוד בטרם החלו ציוצי הציפורים
וודאח וואבה, נער מתבגר בגיל 16 שמוביל את החבורה לאורך סמטאות הרובע המוסלמי התפרסם בקולו המיוחד. כבר בשתיים בלילה הוא מתעורר ולובש את הקפטן (גלאבייה) השחורה שלו עם הרקמה האדומה ויוצא לרחוב שם מחכים לו חבריו.
למנהג הזה יש מסורת שעוד מתחילה בראשית הולדת האסלאם אז מייחסים לבילאל בן רבאח – המואזין הראשון הם התואר 'המסחראתי' הראשון. אך מי שהחל את המנהג ללכת באופן פיזי ולהעיר את הישנים היה המצרי אנבסה בן אסחאק.
המנהג בהשפעת שינויים טכנולוגיים והרגלי חיים הלך ודעך עם השנים "פעם היה פה מסחראתי" מספר לי מתפלל שיצא מתפילה במסגד הלבן בעיר העתיקה בנצרת בלילה הראשון של הרמדאן "היום מכוונים את השעון בטלפון" הוא מעלה חיוך וממשיך בדרכו. בעכו היה זה מישיל איוב, 'המסחראתי הנוצרי' של הגליל שהיה מסתובב בהתנדבות שנים בין אבו סנאן, ג'דיידה – מכר ועכו ומקרב לבבות "כולנו הרי מתפללים לאותו אל" היה חוזר ואומר.
ברובע המוסלמי המסורת הזו נשמרה מכיוון שכאן זה גם קשור לרצון לשמור על הזהות הפלשתינית המקומית "החשיבות של המנהג הוא חלק מהמורשת שלנו שאותה אנו לא רוצים לנטוש" סיפר בזמנו החוקר הירושלמי אבו אל סעוד בכתבה גדולה שהתפרסמה בכל העולם הערבי ברשת 'אל ג'זירה'
החוקר אל סעוד שאוסף מסורות ירושלמיות שהועברו בעל פה מזהה את תחילת מורשת ה'מסחראתי' בעידן הממלוכי
ברובע המוסלמי יש מספר 'מסחראתי' בשכונת אל סעדיה מסתובבים, מחמוד בדר, אחמד קליבו, אחמד חוואש ומוחמד חוואש עם כאפיות לראשם, תוף גדול ותוף מצילתיים ושרים : "מי שסובל מקשיי החיים תתעודד, כי אללה ידריך אותך בדרך הנכונה. מי שירא מהאל הרחמן יתפאר שמו,הוא ייתן לו מפלט מכל צרה"
בסמטת חאלדייה בה אני מצלם את החבורה שר וודאח וואבה "אני 'מסחראתי' מסתובב בסמטאות, רק בזכות הנביא יש לנו מסגדים ומתפללים". המסחראתי עושים זאת בהתנדבות ובעיד אל פיטר הם מקבלים מהמשפחות ממתקים ואת 'קאק אל עיד' עוגות החג הידועות
סמטת חאלדייה מוליכה היישר לשוק הכותנה משם נכנסים המתפללים למסגד אל אקצה. בסמטה עוברים חבורת הנערים גם בין ישיבת 'שובו בנים' לבתים שנרכשו על ידי יהודים "לעיתים השכנים היהודים מתלוננים על רעש והדבר גורר קנסות" מספר לי מועטז חשימה שגר בסמטה.
ריאד אסדי, בנו של המשורר הנצרתי הידוע סעוד אל אסדי מספר כי "היום המסורת הזאת כמעט אבדה וקשה למצוא 'מסחראטי' כמו שהיו פעם כאשר זה היה מקצוע באימפריה העותמאנית" אסדי שולח לי סרטון של 'מסחראתי' שעדיין פועל בעיר העתיקה בדמשק "הוא לא רק שר יפה, הוא גם עושה זאת לפי מקאמים (סולמות שירה) ולבוש הולם".
