לפני שאני מתחילה לברבר על חיי המין הכושלים שלי, עליי לציין עובדה חשובה. נכון לכתיבת שורות אלה לא ידוע או זכור לי על גבר שיצא מהארון אחרי שהיה איתי. זה משהו שאני מתגאה בו מאד כשאני חושבת כמה נינט טייב הצליחה בחיים. ואז רן דנקר.
ובכן, איני בטוחה איך להתייחס לסיפור הבא. הכל אמיתי אחרת לא הייתי בשם בדוי (ככל שאני מעמיקה וכותבת כאן את הסיפורים האלה אני מתחילה לעכל עם מי נפגשתי בחיים ויתרה מכאן- עם מי נכנסתי למיטה). את אפי (שם בדוי, השם האמיתי שמור ביומן) הכרתי כשעבדתי במכירות במשרד ישן בעיר. אני הייתי לפני גיוס והוא- אחרי. הוא נכנס למשרד גבוה, חתיך, עיניים כחולות מהממות וחיוך שובה ושובר לבבות. הוא גם היה נחמד ממש, זה הקל עליי להידלק עליו.
התחלתי איתו לגמרי. היינו שומעים מוסיקה יחד, מנגנים יחד וכותבים שירים. הלב שלי פעם כל פעם שנפגשתי איתו. אז כיוון שאני לא ביישנית, והוא בכלל לא היה ביישן, הוא הזמין אותי לדייט. הדייט הזה לא יצא לפועל כל כך הרבה פעמים, וגם במקביל התחלתי לצאת עם מי שלימים היה הסקס הראשון שלי. אבל בסוף זה קרה, לא לפני שגיליתי שהוא החליט לכתוב עליי תסריט בן 4 עמודים. הוא היה אדם יצירתי מאד.
הוא בנה מעין תשתית למחזמר בנושא: ממ… אני. שעה לפני שיצאנו לדייט הוגש בפניי המסמך האנושי המרתק. כשקראתי אותו גיליתי דברים די מטרידים שאפי חשב ורשם עליי. ממש נכנסתי למוח שלו- הוא לא השאיר דבר לדימיון. הוא תיאר אותי, ואני מצטטת: "זוג מחלבות ניידות" (הלוואי והייתי מתקרבת לשם..). מלאת חרדה ויראה, יצאתי איתו בכל זאת לדייט. אל תשאלו אותי למה. ראינו סרט. אני לא זוכרת אם הוא שילם. זה היה דייט גרוע מאד. הוא היה חולה ואני הייתי מתה. בעיקר מתה לעוף משם. לא התראינו או דיברנו מאז.
ואז, עשר שנים אחר כך, פגשתי באפי במקרה במסעדה. הוא לא זכר אותי, אבל הזכרתי לו. כשנפל לו האסימון נפל גם הצבע מפניו. נראה לי שגם הוא קצת התחרט על העבר. הוא עדיין נראה טוב, אפילו יותר טוב מאז. ומכיוון שאני מאמינה בהזדמנות שנייה- יצאנו שוב. והפעם העניינים התלהטו. היו נשיקות חמות וסקס בסדר גמור- קצת גמלוני, אבל סה"כ טוב. נפגשנו עוד כמה פעמים לאחר מכן.
באחת הפעמים הזמין אותי אפי אליו הביתה למפגש חברים, שהסתיים במקלחת משותפת שלי ושלו. היה שם הכל: סיבון משותף, נגיעות אסטרטגיות והתחממות גלובלית. אפי גמר. ואז גמר להתקלח ויצא החוצה לחבריו. אני נשארתי עוד כמה דקות, נרגעת מהחוויה הנעימה שעברתי. וכשיצאתי אני רואה את אפי לבוש בשמלת מיני צמודה בצבע אפור, שהחמיא לעיניו. אתם רק יכולים לדמיין את השוק שחטפתי. "מה?" הוא אומר לי "אני אוהב שמלות, יש לי מלא, אני אפילו אוהב לפעמים להסתובב, לבוש ככה, ברחובות העיר. זה מרגיש לי נכון".
אספתי את הדברים שלי. תחילה את הלסת, אחר כך את המחשבות ואחר כך את הבגדים שלי. רטובה, לא מהסיבות הנכונות, התחלתי ללכת לכיוון האוטו. רציתי לעוף משם כמה שיותר מהר. הרגשתי מובכת לגמרי. אין לי שום בעיה עם גבר שלובש שמלות להנאתו, אבל שייראה יותר טוב ממני? אין סיכוי!
ציון כללי: 6 – כי אנחנו פתוחים לרעיון אבל עד גבול מסוים.
