החלטתי שאני לא החלטית. מודה. אני יושבת וקוראת חדשות כמוכם, מתה להיות חלק מתהליך קבלת ההחלטות אבל- לא מצליחה להחליט ולקבוע מה נכון ומה לא נכון. על מה אני מדברת? על ירושלים, אלא מה? ירושלים עוברת בשנים האחרונות פרדוקס שבין הרצון לפיתוח לרצון לשימור. יש שני ביטויים מובהקים לפרדוקס הזה: שמירת השבת מול קיום תרבות בעיר. נשמע כל כך ברור, אז למה אני כל כך מבולבלת?
כל שאני יודעת זה שאני צריכה יום מנוחה. אני צריכה שקט מצופרים ומכוניות ומפעלים. אני צריכה שקט מכלבים שרגועים כשהבעלים שלהם נמצאים בבית. אני צריכה שקט ממיילים וטלפונים שקשורים לעבודה. אני צריכה פשוט מנוחה. אז אם בתנ"ך ביקשו לשמור את היום השביעי כיום מנוחה- מי אני שאתווכח? אם לצטט את א.לוהים ((5000 לפנה"ס) "עשרת הדיברות" בתוך: מ.שה (עורך)):
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ – כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ."
הם אמרו- לא אני. וזה חשוב. זה חשוב שיהיה לאדם יום מנוחה מהשגרה הקבועה והעמוסה שלו. אז אני נגד פתיחת עסקים והפעלת ת"צ בירושלים בשבת. מצד שני, אם עסקים נסגרים אז עובדים נשלחים לרחוב, ואז כל יום הופך להיות עבורם יום מנוחה. אז אני בעד פתיחת עסקים בירושלים בשבת. מבולבלים? כנראה שלא רק אתם. היה זה חה"כ מיקי זוהר אשר החליט בחודשיים האחרונים 2 החלטות: לסגור עסקים בשבת ובאותה נשימה לפתוח ערוץ לתחבורה ציבורית בשבת. למשנתו, לא ברור לאן התחבורה הציבורית תיסע, אבל העיקר שתהיה כזו בשבת. פלא שאני עוד לא החלטתי?
אבל לא רק השבת מהווה עבורי בעיה. לפני כמה ימים פרסם חבר טוב, בעל מועדון מקסים בירושלים, פוסט בפייסבוק שבו הוא מסביר על תופעה הזויה (ובזויה) של העיריה- שבה היא מחד, קוראת לתמוך בעסקים בירושלים בשל המצב הביטחוני, ומאידך, היא לא תומכת בהם כלל וכלל. למעלה מ-20 בתי עסק, בתחום חיי הלילה והמזון, נסגרו בעיר מאז ערב ראש השנה. מדובר באותה עירייה אשר נושאת על גבה את דגל התרבות והגברת חיי הלילה בעיר. כבר ביום שני הקרוב ייפתח פסטיבל "שאון חורף" שעליו חתומה עיריית ירושלים (ויש לציין שאני מאוד אוהבת), אך עם זאת, מדובר במשאבים כלכליים שיכלו לתמוך באותם עסקים שביום-יום מנסים להחיות את חיי התרבות בירושלים, אבל מתקשים כלכלית לעמוד בהוצאות לשם כך. מבולבלים שוב? גם אני.
אני לא בעלת עסק בירושלים ולכן עד שלא הפנו את תשומת לבי לעניין הזה לא הייתי מעורבת או מעורה במה שקורה. לא ייתכן שבעירייה אחת יישבו למעלה כל כך הרבה קולות שונים, כשכל אחד מושך לכיוונו, ומפספס בינתיים את העובדה שאנשים- שכל מטרתם להרים את התרבות בירושלים ולהפכה למקום בילוי עוצמתי וער- מאבדים את פרנסתם ואת היכולת הזו. הם גם מפספסים איך, בעקבות המצב הזה, המורל של התושבים יורד. אותם תושבים שלמדו לחיות עם המצב הביטחוני, חרדים מהמצב הכלכלי.
אני קוראת מכאן לעירייה לעשות שינוי ניכר בחלוקת המשאבים שיש ברשותה על מנת לעזור לפתח עסקים בירושלים (כן, גם את אלה שפתוחים, או עתידים להיפתח, בשבת), אבל גם קוראת לכם- תושבי ירושלים: צאו לבלות! הניעו את הגלגל הזה שעליו מתבססים כוחות השוק הכלכליים ותרמו, ולו בכוס בירה או קאווה אחת, לבעלי העסקים הירושלמים, שכל כולם מנסים להראות שגם בעיר הקודש יש חיי לילה פעילים.