היכרויות ברשת – מכל סוג שהוא- הפכו לדבר מקובל ומכובד. לא אחת אני מגלה כי חברותיי מצאו את אהבת חייהן בין האחדות והאפסים שמספקת השיטה הבינארית. וזה אמור להיות ממש פשוט: את נכנסת לאתר היכרויות, רושמת כל מה שאת מתגאה בו בחייך, ומצפה שמישהו יעריך את התכונות האלה ויישא אותך אל עבר השקיעה. הבעיה- זה לא תמיד קורה כמו שאת רוצה.
קשה להעריך אנשים בהיכרויות ברשת- זה חייב לעבור הלאה למפגש פנים מול פנים. הבעיה עם גברים (ואולי גם איתנו, הנשים) שאנחנו חושבים שהרשת היא המקום לדבר וכשנפגשים זה כבר למטרות אחרות. ולמה שלא יהיה ככה? מאוד פשוט, קל ונוח לנהל שיחות ארוכות אל תוך הלילה כשאתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה ולנסח מחדש אם אתה לא מרוצה ממה שכתבת. אנשים מאבדים את עצמם ברשת ונשאבים לתוכה, שהם שוכחים שזה ממש, אבל ממש, לא העולם האמיתי.
נתחיל עם המראה. נכון, זה שטחי לגמרי, אבל תמונת הפרופיל עושה את שלה והיא הטריגר להתחיל או להימנע ממישהו/מישהי. חשוב לציין שאישה תהיה מוכנה לצאת עם גבר נמוך או שמן ממנה אם במפגש ביניהם הייתה כימיה המבוססת על אינטליגנציה והומור. זה לא עובר ברשת ואתה מאבד יתרון רק בגלל הסינון הראשוני. ואני מודה, לא אחת היה אחד שעבר את הסינון הראשוני בשל תמונה מצוינת ובפועל היה נראה נורא. זו לא אשמתו של אף אחד- כי כולנו בוחרים את התמונה המוצלחת ביותר שלנו, ושאנחנו שלמים איתה, אבל זה יוצר ציפיה ואכזבה. חסרון נוסף של היכרויות ברשת, וזה בהחלט יהרוס את הדייט הראשון.
בעיה נוספת היא נושא הכנות. את מגלה בעולם הרשת כל כך הרבה שקרים ועיוותים המעמידים אותך במצב לא נעים לסרב לדייט אחר כך. אני לא אחשוף כאן את הדברים שמפריעים לי באופן אישי (בכל זאת אני רווקה וצריכה לשמור על פאסון מסוים…), אבל אם אתה מאורס אולי לא כדאי שתציע לי לצאת איתך למסיבת רחוב בירושלים או ליום הסטודנט.
לצד כל אלה מספקת הרשת המון מידע על בחור שנדלקת עליו במסיבה. הוא חתיך, הוא מחייך הרבה, יש לו חוש הומור- אבל בטוח יש לו שלדים בארון. הנה רשימת הדברים שניתן לגלות עליו (ועל עצמך שאת אובססיבית ומטורפת): קעקועים; אקסיות; תחפושות בפורים; היכן הספיק לבקר בחו"ל; מי ההורים; מי החבר הכי טוב (או הכי נדבק); דעות פוליטיות (משתף הרבה כתבות מ"הארץ"); תאריך יום הולדת (איך אנחנו אוהבות לדעת שהוא בן מזל שמתאים למזל שלנו. פשוט מתות על זה) והדבר הכי חשוב: איך הוא נראה בלי חולצה.
הרשת בונה רשת של ציפיות ואכזבות ומידע שאנחנו חושבים שהוא חשוב ומהותי לבחירת בן/בת הזוג. סלחו לי- זה לא. אין כמו לצאת למסיבה או לבר ולהתחיל עם בחור (כן, כי אנחנו בשנות ה-2000 וזה אפשרי) ולדעת אם בא לך להמשיך לדייט או לא. מבט העיניים, הריח הטוב, איך הוא מתלבש/מחייך, הקול שלו והמילים שהוא אומר (בשלוף, מבלי לחשב מסלול מחדש או המגע האקראי שקורה ביניכם- כל החושים שפועלים יחד לתוך תמונה בהירה ומוצלחת של הגבר שתרצי לצידך.
ואני בטוחה שיש המון אנשים, ואולי אפילו הרוב, שלא יסכימו איתי. יש אלפי סיפורים שהתחילו מלייק והסתיימו בחתונה. זוגות רבים אינספור אשר חבים את אהבתם למארק צוקרברג וביל גייטס. אני? אני בשלב הזה אסתפק במשקה בבר ומשפט עלוב כמו "אבא שלך גנן"? **קריצה** **לשון בחוץ** **לייק**.
