חבר שעובד בלשכת ראש העיר אמר לי השבוע: "דברים שרואים מכאן לא רואים משם". צודק. אנחנו לא רואים שום דבר כמו האחר ואנחנו לא יודעים באמת מה עובר לו בראש, אלא אם הוא מספר לנו. השאלה היא: האם מעניין אותנו לדעת? ויותר מדויק- מתי אנחנו באמת מתעניינים?
הרבה חוקים שנוגעים לירושלים מנסים להעביר בקדנציה הזו. כמה אנשים בבית המחוקקים מרגישים שהם צריכים לעשות שינוי. לא ברור עם מי הם דיברו ומי ביקש את השינוי, אבל משום מה אף אחד מהשינויים לא בא לשנות באמת עבור תושבי העיר, על גווניהם, אלא רק לשנות את מפת החלוקה של העוגה עבור אותם פוליטיקאים. אמרתי לפני כמה שבועות ואני חוזרת עכשיו: שנה לבחירות המוניציפאליות, עלינו, כתושבי העיר, להתעורר, אבל הפעם אני ממש קוראת לכל תושבי האזור- ירושלמים, גבעת זאב, בית שמש, מעלה אדומים, גוש עציון וכיו"ב- תתעוררו ומהר, כי מישהו מנסה לגזור עלינו קופון.
הנה, לדוגמא, חוק מספר אחת בארסנל החוקים הנוגעים לעיר (העליתי אותו לאחרונה באחד הטורים בקצרה): "ירושלים רבתי"- חוק של שר התחבורה ישראל כ"ץ מ-2014 (שהעלה מחדש חה"כ יואב קיש בקדנציה הנוכחית). על פי החוק יצורפו מספר רשויות מקומיות לתחום השיפוט של ירושלים. הנה קטע מדברי ההסבר לחוק (לחוק המלא לחץ כאן): "בשנים האחרונות, על רקע התפתחויות דמוגרפיות, תרבותיות, סוציאליות ומדיניות, נחלש מעמדה של ירושלים כעיר החשובה והמובילה בישראל והחלה נטישה של אוכלוסייה חזקה ומובילה לעבר ערי השפלה. המושג ירושלים בירת ישראל הנצחית היטשטש, איבד מסמליותו ונפרט לפרוטות של דמוגרפיה ולריאליזם מדיני עכשווי מול הנחישות הפלסטינית לשלוט בירושלים ובמקומות הקדושים. החוק המוצע יאפשר לשנות את המגמה האמורה, להחזיר לירושלים את מעמדה כסמל וכליבו של העם היהודי ולגייס את מיטב הכוחות בקרב ישראל ויהדות העולם לחיזוקה של ירושלים. מוצע לקבוע כי יישובי סובב ירושלים המנויים בתוספת הראשונה יהיו חלק מירושלים. כך יתווספו לירושלים אוכלוסייה שתאפשר לשמור על איזון דמוגרפי…".
אני באמת צריכה להדגיש שהנוסח הוא פוגעני, מנותק מהמציאות ולא מוצא פתרון לשום בעיה אמיתית הקיימת בעיר? ההפך הוא הנכון- סיפוח הרשויות המוזכרות בחוק, דוגמת בית"ר עילית, לא רק שלא יפתור את בעיותיה הדמוגרפיות של ירושלים, אלא רק ירחיק ממנה את החילונים ויהרוס את המרקם האנושי בעיר. בקיצור, לא תודה, תרמנו חרדים כבר בבית.
חוק מספר שתיים הוא "חוק ירושלים" (איזה שם מקורי, אני מתה) של חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ וחיליק בר (לחוק המלא לחץ כאן). כששני אנשים מקוטבים כל כך מבחינת האידיאולוגיה שלהם יושבים לכתוב חוק, כנראה שהם מסכימים שמשהו לא תקין. כך, למשל, הם מציעים מענק שנתי לעיר בסך כמיליון שקלים, לכיסוי פערים בסכום ההשקעה פר-תושב שנוצרו בשנים האחרונו. ולשנים הבאות? הם מציעים נוסחה לתקצוב העיר שמתעדכנת לפי השינוי במספר התושבים בעיר. לא רע, לא רע. כמובן שהם מחדדים בניסוח החוק כי התקציב ישמש לתקצוב פעילות בנושאי חינוך, רווחה, שיקום שכונות ופיתוח מקומות תעסוקה. ממש לא רע. שאפו.
ונכון, אמרה יפה חה"כ שולי מועלם כי החוק נועד "לחזק את ירושלים בירת הנצח השלמה והמאוחדת של מדינת ישראל", אבל יש שאלה ששכחנו לשאול: מה קדם לזה? מה גרם (או מי גרם) לנו, תושבי העיר, להגיע למצב הזה? למה צריך להזכיר למישהו שירושלים היא בירת ישראל? למה תושביה כל כך מוזנחים? הרי כמעט רבע מהעיר חייבת לעיר ונמצאת ב"ברוך" כלכלי (לפי דברי ההסבר בחוק, אפילו המוסדות בעיר חייבים לעיר), אז מה קרה? וותיקי העיר וודאי זוכרים שחוזקה של ירושלים כבירת ישראל עוגן כמעט בכל חוק – מההחלטה שמשרדי הממשלה יהיו בעיר, שהשגרירויות יהיו בעיר, שאולפני החדשות יהיו בעיר. לאן כל זה נעלם?
אז שנה לפני שאנחנו "נוהרים" לקלפיות ובוחרים ראש עיר וחברי מועצה או מצביעים לרשימה לכנסת במפלגות החביבות עלינו, אולי כדאי שנייה (דקה) לעצור ולחשוב איך הגענו למצב הזה, איך אנחנו משנים אותו והכי חשוב: מה אנחנו באמת רוצים וצריכים ואיך אפשר להשיג את זה?
