"מדובר באירוע שהתרחש על רקע הבחירות לרשויות המקומיות…. לאור נסיבות המקרה….הוחלט כי אין מקום להוסיף ולחקור את המקרה". זו הפעם הראשונה שמשטרת ישראל איכזבה אותי באופן אישי. לא כי התקשורת דיווחה על שחיתות במשטרה. לא כי שמעתי על הכאת מפגינים. לא כי התקיימה חקירה פולשנית לאישה שהתלוננה על אונס. לי, באופן אישי, משטרת ישראל לא האמינה כשהתלוננתי על אלימות שהופנתה כלפיי. אגב, את התגובה החצופה הזו היא נתנה לתקשורת. על הטופס היבש שקיבלתי מהמשטרה, אגב, נכתב כי "נסיבות המקרה לא מצריכות חקירה".
בימים אלה חזרה למרקע הסדרה המצוינת "השוטר הטוב". למי שלא מכיר, הסדרה מספרת את סיפורה של תחנת משטרה ארעית בפתח תקווה בצורה הומוריסטית. מבחינתי, מדובר בסאטירה נוקבת על פעילות המשטרה. הסדרה לא בוחלת בביקורת על המשטרה מתוך המשטרה. על השחיתות באילנות הגבוהים; על דרכי החקירות ועל שרשרת אינטרסים שמניעה את השוטר לפעול ומלפעול. וכאילו נכתבה מתוך הסדרה הסצנה של המפגינים מפתח תקווה מתחת לבית היועמ"ש, רק שבסדרת קומדיה, כמו בסדרות קומדיה, אין אלימות משטרתית יוצאת מן הרגיל, כי זה אז זה כבר לא מצחיק.
אני אדם שמכבד את החוק ואת משרתי הציבור שלנו. יש לי הערכה רבה למי שפועל יום-יום להגן עליי- בגופו ובעטו. למחוקקים, לשופטים וגם לרשות המבצעית, בתוכה משטרת ישראל. אני בטוחה שמסיבות שונות, חווים השוטרים והשוטרות שלנו מערכת לחצים מכל החזיתות, ודעת הקהל לא מוסיפה להם. מי שמנסים למנוע את הפיגוע הבא, ומתעסקים עם בעיות אלימות שהולכות ומתעצמות מפעם לפעם, כבר לא יודעים מהי מידתיות בעניינים אחרים.
ההגנה הכי טובה היא המתקפה. ושוטרינו שוכחים שאנחנו בעידן של מצלמות. כל שגיאה שלהם מתועדת כמו כל מעשה גבורה. כשהייתי ילדה, השוטרים היו הגיבורים שלי. הרגשתי שהם מלאכים בכחול ששומרים עליי ושהם אדיבים וחדורי תחושת השליחות. כמוהם גם מורים, שידעתי כבר מגיל צעיר, שאינם מתוגמלים מספיק. אבל כשבגרתי הבנתי שא. אין שחור ולבן וב. יש במערכת הציבורית שלנו לא מעט עובדים שעושים עבודתם מברירת מחדל ולא ממש משליחות. לכן מערכת החינוך נראית כך ולכן גם מערכת ביטחון הפנים.
לא, איני פסימית. אני עוד זוכה מפה ושם לראות "פרייזינג" של שוטרים מדהימים. ולא, אני לא ליהיא גרינר החצופה שאפתח על שוטר שנתן לי דו"ח צודק. ונתנו לי דו"חות צודקים בחיי. אם שגיתי- אקח אחריות ואקבל את העונש כמו אזרחית טובה. אגב, גם אם לא שגיתי. אני תמיד אפעל בדרכים המקובלות לבטל דו"ח או להתלונן על התנהגות לא הולמת.
כן, השנה לראשונה זכיתי ליחס המשפיל והמזלזל של משטרת ישראל. לא יודעת מה גרם לה לחשוב לבטל את התלונה שלי במחי יד- העומס בתחנה; העובדה שמדובר באישיות מוכרת או סתם זלזול ב"לקוח". והסיבה שאני באמת מרגישה פגועה מהמשטרה, היא בגלל שמקרים כמו שלי מדווחים יותר ויותר משנה לשנה, גם בגלל הרשתות החברתיות, העמוסות לעייפה בתיוגי "משטרת ישראל" על עוולות, וגם בגלל שאני עדיין אותה ילדה שחשבה שאלה גיבוריה.
בעוד חודש יתקיימו בחירות בישראל. בין אם יישאר השר הנוכחי ובין אם יוחלף, אבקש שלפני שעושים סדר ב"דוברים" של המשטרה, שייעשה סדר בכוח האדם, בעומס הפניות ובייעול העבודה, גם עבור השוטרים והשוטרות שלנו. כשהם מרגישים מתוסכלים- אנחנו יוצאים מתוסכלים, וככה לא מתקיימת מדינת חוק.
