עינב מוקדסי, אישה עם שונות קוגניטיבית יזמה במהלך פורץ דרך קורס הכשרה יחודי מסוגו לסייעות וסייעים במצבה. הקורס הראשוני מסוגו באקדמיה הוביל לשילובן של עשרות סייעות בגנים "הן מביאות איתם רגישות יוצאת דופן והכלה של הילדים החלשים בגן" מספרות הגננות שאף יצאו במאבק לטובת השוואת תנאי השכר עבור אותן סייעות
בלובי של בנין ד' במכללת דוד ילין מתערבבים להם הסטודנטיות הערביות עם כיסוי הראש לצד הסטודנטיות הדתיות. בחוץ הסטודנטיות האתיופיות שהגיעו עם אמותיהן עם הלבוש המסורתי ממתינות לטקס קבלת התואר הראשון לצד הסטודנטיות החילוניות (וגם סטודנטים). בין כל אלו נמצאים הסטודנטים ובעיקר הסטודנטיות של הקורס ללימודי 'סייעות מודעות למוגבלות' שבימים אלו מגייס אנשים עם מוגבלות למחזור השלישי.
זהו קורס יחודי מסוגו באקדמיה שמכשיר סייעות וסייעים עם שונות קוגניטיבית לעבודה עם ילדים בגנים. הקורס נולד בעקבות יוזמה של עינב מוקדסי (38), אקטיביסטית חברתית שיזמה את הרעיון "כדי שכאשר הילדים יגדלו הם לא יפחדו או יצחקו עלינו".
היוזמה נולדה אצל מוקדסי כתוצאה מההשתתפות שלה בקורס 'לשינוי חברתי בתחום המוגבלויות' שנפתח לפני כמעט כעשור במכללת דוד ילין והוא נוצר כשיתוף פעולה של ארגון שתיל עם המכללה כשהמטרה היא "לא לחלק דגים או חכות – פשוט לייצר את החכה" כפי שניסחו המרצים.
מוקדסי הייתה אז כבר סייעת שנייה בגן אך היה לה רצון "שאנשים כמוני יוכלו להשתלב כמו כל אחד בעבודה בגנים". מי שנרתם לעזרתם היו איל בלוך וד"ר סילביה שטיגליץ מרצים ויזמים חברתיים בתחום המוגבלות במכון לחינוך לקיימות במכללה. שניהם מושפעים מגישת extrAbility תנועה עולמית של אנשים עם מוגבלות שדורשת מהחברה שינוי פרדיגמה בכל הקשור ליחס לאנשים עם מוגבלות הן בשפה (מ disability ל extrAbility) ביחסים (משילוב והכלה לשותפות בגובה העיניים) ובתפיסת העולם שרואה באנשים עם מוגבלות יכולות וכישורים שהם פיתחו כתוצאה מתנאי חייהם. כמו למשל סייעות עם הנמכה קוגניטיבית שמביאות עמן אינטיליגנציה רגשית וקשב לניואנסים : "היה לי ילד ממוצא אתיופי בגן שלא היה לו חברים והוא היה משחק לבד" נזכרת מוקדסי."יום אחד הבחנתי שהוא בורח לשירותים. הלכתי בעקבותיו ושמעתי זרם מים ואז ראיתי אותו שוטף לעצמו את היד למרות שהיא לא הייתה מלוכלכת. שאלתי אותו 'מה קרה ?' והוא ענה לי 'אני רוצה להוריד את הצבע של העור שלי'. הבנתי ממנו שכל זה קרה בגלל שהוא סבל מנידוי חברתי. לקחתי אותו איתי וצירפתי אותו לקבוצת ילדים מקובלים והם פשוט שיחקו יחד".
מיכל שטרית, גננת בגן שפה בשכונת קטמון בירושלים בה עובדת סייעת בשם יערה רגיני (36) מספרת על הערך המוסף שביאה עמה הסייעת שלה, "יש לה יכולת להזדהות עם הקשיים של הילדים ולפעמים היא עוזרת להם יותר טוב ממני". שטרית מספרת "יערה מאוד עוטפת את הילדים וביחסים המקצועיים שמתי לב שהיא לא מוצפת מכל ביקורת שאומרים לה וזה יוצר מרחב לשינוי".
באחד הימים קפצתי לבקר בגן את הסייעת רגיני. בשעת ריכוז רגיני מכנסת את הילדים לצידה ומקריאה להם סיפור. למתבונן מן החוץ היה קשה להבין שמדובר בסייעת שאינה נורמטיבית : "הרבה שנים התכחשתי למוגבלות שלי עד שאח שלי אמר לי שאין לי במה להתבייש. היום אני יותר שלמה עם זה ואני מבינה שככה אלוהים רצה. לכן כשרצו שאלך להיות סייעת בגן רגיל התעקשתי ללכת לגן של חינוך מיוחד".
עד היום הוכשרו בקורס (שנתמך בידי עמותת 'גוונים') 19 סייעות וסייעים מתוכן 17 השתלבו בגני עירייה ועוד אחת תשתלב בשנה הבאה "השנה פתחנו לראשונה גם קורס סייעות וסייעים לבתי הספר אליו נרשמו 20 סטודנטיות" מתגאה איל בלוך. דבר נוסף עליו הוחלט במכללה הוא שגם לאחר סיום הקורס הסייעות ממשיכות להשתלם בקורסים שונים כדי להעשיר אותן וכדי שתהיה המשכיות לפרויקט "פתחנו לפני שנתיים קורס 'מחקר משתף" מסביר בלוך "בו הסייעות לומדות לצד סטודנטיות לתואר בחינוך מיוחד ויחד הם עורכים מחקרים". כשנותנים לסטודנט עם שונות קוגניטיבית להוביל מחקר אז קורים דברים מעניינים, "שאלנו את הסטודנט שלנו חיים שיש לו תסמונת דאון 'מה אתה רוצה לחקור?' אז הוא אמר לנו בלי לחשוב יותר מדי : 'הייתי רוצה לחקור איך זה להיות הורים לילד כמוני?' במשך כמה חודשים פיתחנו איתו את השאלונים בה הוא שאל כמה דברים את ההורה לילד המיוחד 'מתי הבנת שיש לך 'ילד שונה' ומה זה עשה לך ?. שאלות כאלו ונוספות הפכו את השאלון "לאורים ותומים' לכל מי שרוצה לחקור את התחום" הסביר בלוך.
סימה אבוטבול סייעת מובילה בגן בו עובדת רגיני משתפת תובנות :"פרויקט מהסוג הזה נותן לאותם אנשים סיבה לקום בבוקר. והם אומרים לעצמם 'הנה מישהו רואה אותי'. ואני רואה את ההשקעה שלהם: יערה ושרית לוי (סייעת נוספת בגן הסמוך) מתייצבות לעבודה כבר ברבע לשבע עוד לפניי".
אחד הקורסים המיוחדים (לצד פסיכולוגיה התפתחותית, בניית עזרים ומשחק עם ילדים) שלומדות הסייעות הוא בניית בובות העצמה איתן הן מעבירות חוגים בגנים. שירלי פיטליק גולדשטיין אמנית בובות בעשרים השנים האחרונות נרתמה לטובת הלימוד של הסייעות "המפגש בין הבובות לסייעות הוא מפגש מנצח" היא אומרת מניסיונה "הבובה היא כלי מרפא ומעצים במרחב החינוכי והחיבור בין הסייעות שיש להן רגישות גבוהה וגם חיבור 'לילדה הפנימית' שבתוכן יוצא מאוד מוצלח. הן משתמשות בבובה לצורך ריכוז הילדים והן גם פותרות בעיות בזכותה".
מהפכה ההתמעקצעות של הסייעות כבר החלה בירושלים והשנה הצטרפו הערים מודיעין ושדרות אך עדיין רובן מועסקות דרך חברה קבלנית וגם לאחר תקופת ניסיון הן אינם עוברות לעבודה ישירות מול העירייה מה שפוגע בתנאי העסקה שלהם ומביא לפיתורן כל שנה מחדש. לנוכח הדברים הללו התגייסו לטובתם הסייעות והגננות שדרשו להשוות תנאים מול החברה המעסיקה "פנינו לחברה הקבלנית שישוו את התנאים" מספרת אבוטבול. אחיה של רגיני אף פרסם פוסט בעניין שזכה לחשיפה
בסיום קורס העשרה לפני שלושה שבועות עלו הסייעות והסייעים וקבלו תעודות. ההורים צילמו והגננות הגיעו לחלוק כבוד. בסוף הערב קם ממקומו איציק לוי, הורה לאפרת סייעת עם תסמונת דאון בגן חובה בקרית מנחם "ביקרתי בגן של אפרת ונפגשתי עם הגננת ופתאום אחד ההורים של הילדים ראה אותי מרחוק ושאל אותי 'אתה אבא של אפרת?' אמרתי לו 'כן'. ואז הוא צעק לי "תודה שהבאת אותה לעולם".
מעיריית ירושלים נמסר כי "הסייעות שמתקבלות לחברת הבת העירונית – 'אריאל', מתקבלות לתקופת ניסיון. בתקופה זו שכרן נמוך יותר משכר סייעת בתקן עירייה. אין הבדל בשכר עובד/ת עם מוגבלות לעובד/ת ללא מוגבלות, שמועסק/ת דרך חברת אריאל, באותו תפקיד. לאחר תקופת הניסיון ובכפוף לתקן עירוני פנוי יכול העובד המתאים להיקלט לעבודה כעובד עירייה. ככלל, עיריית ירושלים מעודדת העסקת עובדים עם מוגבלות גם במערכת החינוך, ומשקיעה בכך משאבים ותשומת לב."
