במסדרונות בנייני האומה, בין פאנלים על שכול ותקומה לבין מופע פופ אמוני סוחף, פגשתי את הסופרת הדסה בן ארי. בראיון מיוחד היא מספרת איך הופכים את זוועות ה-7 באוקטובר לסיפור שהילדים שלנו יכולים להכיל, למה ספיידרמן פינה את מקומו לרחלי מאופקים, ואיך אהבה – ולא רק מלחמה – היא העוגן האמיתי שלנו.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
הערב ירד על ירושלים, ובבנייני האומה האוויר היה דחוס ברגש שקשה לתת לו שם. זה לא היה עוד טקס זיכרון רגיל, אלא ניסיון אמיץ לשרטט קו ישר בין הכאב המשתק של העבר לבין התקווה השברירית של העתיד. תחת הכותרת "עם ישראל חי", התכנסו אלפים לאירוע בהובלת משרד המורשת, גבעת התחמושת והפורום לזיכרון לאומי.
עוד לפני שעלתה המוזיקה, אחד העולמות הצדדיים הפך לזירת התבוננות נפשית תחת הכותרת "זיכרון שמצמיח עם". על הבמה עלה השחקן והליצן הרפואי איתי נחמיאס, יתום מלחמת ששת הימים, שנתן עדות מצמררת ומשעשעת כאחד על היכולת לצמוח מתוך התהום. אבל השאלה הגדולה שריחפה מעל כל הפאנלים הייתה אחת: איך מספרים את הסיפור הזה הלאה? איך מתווכים את הרוע המוחלט לדור העתיד מבלי לכבות להם את האור בעיניים?
בדיוק על השאלה הזו ניסתה לענות הסופרת הדסה בן ארי (לשעבר בת זוגתו של חנן בן ארי), שהשתתפה בפאנל שעסק בנרטיב והנחלת הזיכרון. מיד לאחריו, תפסתי אותה לשיחה צפופה, בניסיון להבין איך כותבים ספר ילדים כשהתותחים רועמים.
"ילדים קוראים את הלב שלנו"
"זה היה אינטואיטיבי," מספרת בן ארי כשאנחנו מתיישבים בצד, הרחק מההמולה. "ב-7 באוקטובר היינו בירושלים. היו אזעקות, ולא רציתי להגיד לילדים שלי כלום. ניסיתי להגן עליהם". אבל המציאות הישראלית, היא מסבירה, חזקה יותר מכל ניסיון הסתרה הורי. "ילדים לא צריכים מילים כדי לדעת. הם קוראים את הבעות הפנים, הם מרגישים את הלב שלנו. הם הבינו שמשהו נורא קורה".
הרגע הזה, שבו השתיקה הפכה לבלתי אפשרית, שלח את בן ארי למסע של יצירה דחופה. "הבנתי שזה יותר מ'לתווך' את המצב," היא אומרת בעיניים בורקות. "זה לבנות את הקומה הבאה של הישראליות. אנחנו לא יכולים להתחבר לציונות רק בשיעורי מולדת כשהכל פורח. החיבור האמיתי קורה עכשיו, כשאנחנו לא שותקים כשכואב לאחים שלנו".
כך נולד הפרויקט שהפך לתופעה: "מלחמה של גיבורים". יחד עם 40 מתנדבים, אספה בן ארי סיפורי גבורה מהשטח. לא רק על לוחמים עם נשק, אלא על אזרחים, נשים וילדים. "סיפרתי לילדים שלי על רחלי מאופקים, על גבורת החיים הפשוטה. והם חייכו," היא נזכרת. "הם אמרו לי: 'אמא, לא ידענו שיש כל כך הרבה סוגים של גיבורים'".
לחפש את ה"סופר-פאוור"
בעולם שבו ילדים רגילים להעריץ את גיבורי מארוול בחופש הגדול, הספרים של בן ארי (שחלקם תורגמו לאנגלית ומופצים ברחבי העולם) מציעים אלטרנטיבה מקומית, מחוספסת ואמיתית. "בספרים אין לגיבורים כנפיים," היא מדגישה, "אבל הילדים לומדים לזהות את ה'סופר-פאוור' הפנימי שלהם. הם לומדים שלהציל 70 איש זו גבורה, אבל גם להתחבא בארון ולשמור על שקט זו גבורה עצומה. כל ילד יכול למצוא את עצמו שם".
הספרים, שנמכרו בעשרות אלפי עותקים (כשכל ההכנסות קודש לעמותת "אחים לחיים"), הפכו לחלק מארון הספרים הישראלי החדש שצומח בקצב מרשים מאז ה 7.10. אבל בן ארי לא עצרה שם. ספרה החדש, "מה אתה יודע על געגוע", שיצא לאחרונה והפך לרב-מכר, נוגע בפצע פתוח אחר: נשות הלוחמים והאלמנות. "ביקשתי מהן את סיפורי האהבה הפשוטה, לא את סיפורי הקרב," היא אומרת בשקט. "כי כדי שהילדים יבינו על מה נלחמים, הם צריכים להבין בשביל מה שווה לחיות. והתשובה היא אהבה".
משימה היסטורית
דבריה של בן ארי מהדהדים את מה שאמר לי מוקדם יותר מנכ"ל משרד המורשת, איתי גרנק שהסתובב בין הקהל בתחושת שליחות. "יש לנו משימה היסטורית," הוא אמר לי. "מאז שמחת תורה, המשרד לקח על עצמו לתעד לא רק את הכאב, אלא את הגבורה. לספר את הסיפור הזה לדורות הבאים זה אירוע שרק התחיל".
הערב נחתם במופע מוזיקלי סוחף של כוכב הפופ האמוני העולה, הזמר בן צור. כשהוא עלה לבמה, ואלפי בני נוער ומבוגרים שרו איתו, המילים של הדסה בן ארי קיבלו משמעות מוחשית. בתוך האולם הזה, בין סיפורי השכול של העבר למוזיקה של ההווה, נראה היה שעם ישראל אכן עסוק בלבנות את הקומה הבאה שלו.
"אנחנו נגלה איזה אנשים נהיה אחרי שנזיז את ההריסות," סיכמה בן ארי רגע לפני שנפרדנו. "אני חושבת שאנחנו כבר מתחילים לגלות".
