במשך שלושה ימים סוערים, התנתקה ירושלים מהכבישים הסואנים והרחובות השחוקים ועלתה אל קו הרקיע שלה. פסטיבל "גג-עדן החמישי", שציין עשור למהפכת הגגות של מוסללה, לא היה עוד אירוע תרבותי. הוא היה הצהרת כוונות, חגיגה של התעקשות אנושית ו"קריאה לנורמליות" בצל מציאות קשה, שהזכירה לכולנו: מעל ראשינו, יש עדיין מקום לצמיחה, ליצירה – ולחלום משותף.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
עשור לנווה המדבר של "מרכז כלל": החזון שהפך למציאות אורבנית
הכול התחיל לפני עשור בדיוק, כשחברי מוסללה עלו לראשונה אל הגג המוזנח והשומם של מרכז כלל, אותו בניין אפור שנתפס במשך שנים כסמל לכישלון אורבני. "מה שנראה אז כחלום משוגע הפך למציאות," נכתב בתיאור הפסטיבל, והיום, נווה המדבר הזה "הפך לגולת הכותרת של מהפכת הגגות בישראל." מוסללה לא רק שתלה עצי פרי וגידלה ירקות; היא שתלה רעיון – רעיון להחיות את העיר מלמעלה למטה, ולהפוך את אלפי דונמי ה**"מדבר הגגות"** לאדמה פורייה.
האווירה בפסטיבל הייתה מחשמלת, כזו שמשלבת בין חלוציות עירונית ובין קרבה קהילתית. במשך שלושה ימים הזמין האירוע את הציבור לעלות "לגגות החדשים והמרהיבים של ירושלים, לראות את העיר מזווית אחרת," כזו שמגלה את הפוטנציאל החבוי בה. ההזמנה לא הייתה רק למופעים, אלא בעיקר לקחת חלק ב"תנועה חלוצית שמטרתה לשנות את הערים שלנו באופן ייסודי… ולהפריח את 'מדבר הגגות' שמעל ראשינו."
התעקשות על הטוב: אמנות כקריאה לנורמליות
השנה, חרף האופטימיות ששטפה את הגגות, נערך הפסטיבל בצל כבד של "מציאות קשה מנשוא של מלחמה מתמשכת". מוסללה, כדרכה, לא התעלמה מהקושי, אלא בחרה להגיב לו באור של יצירה. "אנחנו רואים באמנות ובמוזיקה אקט של קריאה לאנושיות וחתירה לנורמליות," הצהירו מארגני הפסטיבל. זו הייתה התעקשות קיומית – לצד המאבק הקשה והמתיש בכל הרע, הם בחרו להתמקד ב"טוב, בפשוט ובמחבר".
הבמה על הגג אירחה הופעות חיות של אמנים מובילים, בהם רותם בר אור, שי בן צור, יאיר דלאל, אקוט ויוגב גלוסמן, שהפכו את הגג הפיכח למרחב של פורקן, יצירה וחיבור. האנרגיה שעלתה מהגגות הללו הרגישה כמעין תזכורת פעילה לחשיבותם של מרחבי מפגש ויצירה בעידן של שבר. לצד המוזיקה, המבקרים זכו לטעימה מהיבטים קהילתיים מרגשים: עגלת הקפה החברתית הושקה לראשונה, כשהיא מגישה כיבוד "שהכינו באהבה צעירים על הספקטרום," ובכך חיברה בין חזון סביבתי וחזון חברתי והדגימה שגג מועיל הוא קודם כל גג אנושי.
חזון שפורץ גבולות: מכלל לביאנלה בסיאול
השנה, חגיגות העשור של מוסללה חצו גבולות, והוכיחו כי "העשייה המקומית שלנו כבר הפכה לשפה בינלאומית." במקביל לפסטיבל, הוצגה התערוכה "מרכז כלל: יותר משפה אחת" בירושלים וכן בביאנלה הבינלאומית החמישית בסיאול.
בריאיון מרתק שנערך עם מתן כהן, מייסד מוסללה, הוא התייחס בהתרגשות להישג חסר התקדים: "מרכז כלל, שאנחנו מובילים את תהליך ההתחדשות האנושית שלו, מככב באחת הביאנלות האדריכליות החשובות בעולם." כהן תיאר את הסיפור המקומי על איך "הפיל הלבן" הפך "לאחד הבניינים היותר מרתקים, לאו דווקא בגלל ההצלחה הכלכלית שלו, אלא בגלל הערכים החברתיים והסביבתיים." זהו מסר שהדהד חזק בקוריאה, שכן הביאנלה בסיאול הציבה במרכזה את השאלה: "כיצד נהפוך את הערים שלנו לאנושיות יותר?" הביתן הירושלמי, שנוצר בשיתוף פעולה בין עיריית ירושלים, האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, משרד אדריכלים ומוסללה, סיפק תשובה ויזואלית לחזון האקולוגי-חברתי של עתיד הגגות.
"האדמה המשלימה של העיר המצטופפת"
מעבר להייפ והחגיגה, הפסטיבל הציג רציונל אורבני־אקולוגי מוצק. מתן כהן הרחיב בראיון על המהות העמוקה של המהפכה: "הסיפור של גגות הוא בכלל לא רק גגות. זה בעצם האפשרות להמציא את העיר שלנו מחדש, יש מאין." הוא הסביר כי על ידי השמשת גגות, אנו יכולים "להוסיף את המרחבים שחסרים לנו – בשביל לגדל מזון, לגדל ילדים יותר בריאים, לייצר חיבור עם הטבע."
כהן הדגיש כי הגגות הם "האדמה המשלימה של העיר המצטופפת". שימוש נכון במשאב הבלתי מנוצל הזה הוא המפתח לייצור "הערים שאנחנו ראויים להן." הוא סיפר כי התנועה כבר החלה לצאת מגבולות ירושלים, כשרשויות נוספות בארץ פנו למוסללה וביקשו "בואו גם אלינו."
לצורך כך, הציג הפסטיבל את הפן הטכנולוגי והמקצועי, בסיורים אל "החזית החמישית" – מרכז ידע וחדשנות לגגות מועילים. הסיורים המקצועיים באתר ההקמה הדגימו כיצד חזון הופך לפרקטיקה באמצעות פתרונות טכנולוגיים חדשניים: החל מגגות כחולים (לניהול נגר וניקוז, המכונה על ידו "לא ברור, אבל יש מגמה… רוצים לחייב כמה שיותר גגות"), גגות סולאריים ועד גגות ירוקים מסוגים שונים. כהן הדגיש את הצורך בלמידה: "הנושא הזה הוא באמת בחיתוליו בישראל," וכי יש צורך ב"לייצר את המודלים המקומיים" המתאימים לתרבות הים תיכונית. הוא גם הזהיר מפני התלהבות יתר, כשהזכיר את הלקח מ"מרכז כלל": "הדבר הראשון שאנחנו בכלל באים לבדוק… זה אם [לגג] יש יכולת להחזיק משקל, להחזיק את העומסים." הבטיחות והתכנון, לפני הכול.
פסטיבל "גג-עדן" החמישי היה, אם כן, הרבה יותר מאירוע חגיגי. הוא היה "נקודת ציון בחזון רחב" – חזון שבו הערים שלנו מקבלות "שכבה חדשה של ירוק, יצירה וחיים קהילתיים". המסר של מוסללה היה ברור ומהדהד: עשור אחרי שהתחילו כקבוצת חולמים קטנה, הם יודעים היום ש"מהפכת הגגות אפשרית – והיעד הבא שלנו הוא לצאת מגבולות ירושלים אל ערים נוספות בארץ ואל העולם."
בסופו של דבר, החוויה כולה התנקזה לאמירה אחת, שהייתה כתובה על כרזות הפסטיבל והדהדה בלבבות המשתתפים: "כי כשאדם אחד חולם – זה חלום. כשקהילה חולמת יחד – זו מציאות חדשה." ובסיום שלושת הימים, נדמה היה שהמציאות החדשה הזו כבר התחילה להתגשם, ממש מעל ראשנו.
