כשאיברהים אבו סייר פתח את "לה פטיסרי", אחרי שנים שבמוחו מתגולל הרעיון, הוא לא חשב שהקורונה תגדע לו את החלום. בנחישות הוא התאושש מהר, הפעיל שירות משלוחים והפך לאחת המעדניות המוצלחות בעיר.
את רוב חייו המקצועיים העביר שף קונדיטור איברהים אבו סייר במלון מצודת דוד. שם היה אמון על הקינוחים של כל אורחי הכבוד שהגיעו לפקוד את המקום: קונדוליסיה רייס, ג'ו ביידן, ג'ון וויין, אומנים וזמרים ועוד. אני יודעת כי למשך תקופה קצרה עבדנו יחד באותו המלון. עשור אחרי, החיים הביאו אותי לרחוב השער החדש לפטיסרי שפתח.
הוא נולד ברובע המוסלמי, גדל ברובע היהודי ופתח את "לה פטיסרי" דווקא ברובע הנוצרי בירושלים. הוא חבר ב Chefs for Peace ולימד בביה"ס לבישול של נוטרדאם דה ג'רוסלם כשאהבתו הגדולה היא שוקולד. בפטיסרי הוא עובד עם אשתו וילדיו.
בשנה בה מסעדות וותיקות רבות נסגרו הוא דווקא שרד את הקורונה. קצת לפני הוא פתח את "לה פטיסרי", חלום שנרקם במוחו בשנים האחרונות. "היתרון שלי שעבדתי עם הבנות שלי ובני המשפחה," אומר אבו סייר, "כך יכולתי לשלוט במשכורות וגם ללמד אותם את רזי המקצוע על הדרך". למרות הקורונה, ובזכות בני משפחתו, הוא לא סגר את הפטיסרי ליום אחד. הוא הסתגל מהר והתחיל להוציא משלוחים ולהיות יצירתי. הוא הכין מנות מיוחדות לחנוכה, כריסטמס ורמדאן ובכל יום הוא מכין מנות חדשות לפי מצב הרוח, אז "התפריט הוא מה שרואים בעיניים".
עם יד הלב, פטיסרי צרפתית מאדם מבוגר ומוסלמי זה לא דבר שרואים בשגרה בירושלים, ועוד בעיר העתיקה. אפילו הירושלמים הכי וותיקים היו מצפים לפגוש את הכנאפה המסורתי או בקלאוות, אבל "לה פטיסרי" שונה מאד וטוב שכך. היא מביאה לירושלים סגנון צרפתי ייחודי כשברקע צליליה של פיירוז מתנגנים, ולמרות שהאווירה במקום היא הכי חו"ל היא גם הכי ישראלית.
גם המיקום של הפטיסרי מושלם. לקח לו כמה שנים עד שהחליט לפתוח אחת משל עצמו. כמעט שנה עד שהגיע למיקום המושלם בשער החדש. "אנשים נכנסים בשער החדש ומצפים לראות את העיר העתיקה ומוצאים אותנו. זה מודרני," מסביר אבו סייר, "אני תמיד אומר לאנשים שמסיירים בעיר העתיקה או להתחיל מאצלנו או לסיים אצלנו, כך או כך הם מתענגים".
אילו אוכלוסיות מגיעות אליך יותר?
"כל יום מביא איתו אוכלוסייה אחרת: בסופ"ש זה יותר יהודים, ראשון נוצרים ופה ושם במהלך השבוע מוסלמים. יש כאן לא מעט אירועי יום הולדת. מגיעים נוער מוסלמי לצד יהודים וזה ממש מקסים".
אבו סייר הוא איש של אסתטיקה שיודע מה הוא אוהב ורוצה. הוא מסדר את הקינוחים לכל לקוח שנייה לפני שיוצאים ולא מפספס עם אף קינוח. גם בתו, שרה, אשת עסקים. הולכת ובאה, דואגת שכולם בסדר, שיש מספיק קינוחים ומתקתקת הכל.
המקום, כאמור, מציע כל יום משהו אחר, אבל יש כמה דברים שאי אפשר לפספס: המאפים המלוחים נימוחים בפה ועשויים היטב והכל מירקות טריים. טעמתי מאפה ברוקולי שהיה לא פחות ממושלם. לאחר מכן נגסתי במאפה פיסטוק ממולא בקרם פיסטוק עם שוקולד ופטל בתחתית- מוגש יפה וטעים מאוד. ולקינוח של הקינוחים טעמתי עוגת גבינה קרמית מדויקת בטעמה: לא מתוקה מדיי ועם זאת נעימה כל כך לחיך. תסלח לי אמי היקרה, שאני משוגעת על עוגות הגבינה שלה, אבל העוגה הזו מעט מתחרה בשלה. "באמא אני לא מתחרה," מסכם אבו סייר את הביקור שלי.
