הנה פסח נגמר לו, ואנחנו נשארנו עם התסביך הכי עתיק יומין: השמנה. כן, השמנה, העלאה במשקל ושאר ירקות (שאם היינו אוכלים יותר, לא היינו מגיעים לזה) הורסים לנו את הבריאות- בעיקר במובן הנפשי. חיפוש פשוט בגוגל יעלה באמתחתכם אינספור כתבות על חזרה לכושר; תזונה נכונה; איך לרדת במשקל ב-3 ימים… וכל השיט. אני יודעת כי את חלקן אני כותבת בעצמי או חבריי למקצוע. מוכרים לנו כדורים/ תרסיסים/ זריקות/ מנויים לחדרי כושר/ קבוצות תמיכה/ אפילקציות ופליאו (מה זה, לעזאזל, פליאו?) לצד ההבטחה: הקיץ הזה את תהיי פחות דבה.
אני רואה בחורות רזות בצורה מפחידה אומרות לי: "אני שמנה. עליתי 3 קילו". איפה? באצבע? ואני מבינה את זה. בעולם שבו אפילו בר רפאלי לא יכולה להיות בהריון נורמלי, עם בטן של נשים נורמליות, איפה אני וה-69 קילו שלי נכנסים? ואני מודה ומתוודה: יש לי מנוי לסטודיו מטי כבר 3 שנים ואני כבר 3 חודשים לא הולכת. בכלל. "אין לי זמן". "אני עייפה". "למי יש כוח". חשק. עצבים. קריזה. את יודעת את כל המילים במילון הדרושות לך להסביר מדוע את לא הולכת לסטודיו שנמצא מרחק 300 מטר הליכה מהבית שלך.
וכמה שהייתי רוצה לחזור לכושר ולאכול נכון, אין מצב שאני מתחילה דיאטה. הייתה זו אחותי שהבהירה לי שבתוך המילה דיאטה יש את המילה DIE כלומר: למות. ומשהו קטן באמת מת בך כשאת מתחילה דיאטה. רק המחשבה לוותר על משהו בחיים האלה. "חייבת מתוק". חריף. מלוח. הכל אנחנו "חייבים". וכי למה לוותר? הנה, ערב יום השואה מתקרב וכולנו אומרים: "אנחנו צריכים לומר תודה לאל על עולם של שפע, כי מה היה להם?" ולעומתם "החיים שלנו תותים". אז איך נוותר על לחם או שוקולד כשגם לאבות אבותינו היה רק מן במדבר?
ואני לא יכולה לשכנע אתכם, או את עצמי, להיות שמנים. עובדים על זה קשה, תדמיתית, משנות ה-90 בערך, שתחשבו שרזון זה סקסי. הרי אם את לא נראית גוויה איך תמכרי לי ג'ינס או בושם? ואני שואלת: איפה התקופה שאישה עם ציצים ותחת שופעים הייתה סקסית בטירוף ומכרה לנו יהלומים ותבניות אפייה? נכון, בתקופה האחרונה העיתונים בישראל (ובעולם) מנסים לחלחל לנו דוגמניות שמנמודות וסקסיות, כדי שנתחיל להתרגל לרעיון. גם יש לי זוג חברים שבכלל לא מדבר על משקל עם הילדה בת ה-3 שלהם- כדי שלא ייכנסו לה רעיונות ואובססיה לגבי הנושא, ואפילו ברבי, כפרה עליה, עברה שינוי מיתוגי.
כן, ברור שתדמית על גופינו היא נטו עבודה מסחרית של גופים גדולים ושמנים מזה שלנו. עבודה של תעשיות מזון, אופנה, תרופות, מהנדסים, מנתחים פלסטיים, רפואה קונבנציונאלית, רפואה אלטרנטיבית, ייבוא, ייצוא ומה שביניהם. תתבלו את זה בטיפת מדיה ותקשורת (עם למעלה מ20 מגזינים שונים ואתרי אופנה וצרכנות) וקיבלתם מנת שווארמה שמנה במיוחד שתעשה לכם- "הנורמלים"- כאב בטן עז עם רצון לדחוף אצבעות.
ומכיוון שאתם, קוראיי היקרים, מאוד חביבים עליי ומפרגנים לי מאוד, אני אשתף אתכם בתורת הסודית לחיים של אבי היקר, אותה הוא חילחל במוחינו לאורך השנים (וזה סוד, אז בינינו, טוב?): קצת מכל דבר. ממצה, לא? קצת אלכוהול, קצת מתוק, קצת לחם, קצת ירקות, קצת גבינות, קצת דגים, קצת בשר. פשוט וקצת. אולי זו לא תגלית המאה אבל זו בהחלט תגלית. כל עוד לא מפריזים בכלום, מותר הכל (נכון להרבה תחומים בחיים, אבל זה כבר טור אחר). קצת נעים לכולם.
