קבוצת מאמיני 'יהודים למען ישוע' פתחה את המרכז הרוחני שלה בלב פלרונטין לתצוגות ומכירות פומביות במטרה לעודד אמנים צעירים. לאחרונה נפתחה שם תערוכה, השלישית במספר שמתארת את הודו כפי שנקלטה במצלמותיהם של המטיילים הישראלים

הודו – המדינה שקוסמת לכל כך הרבה ישראלים מותירה אחריה שובל של זכרונות, געגועים וצרור תמונות פוטוגניות. במתחם התרבות והאומנות של מאמיני 'יהודים למען ישוע' החליטו לעשות משהו עם כל אותם ישראלים פליטי הודו שנשבו בקסם והחליטו לערוך להם מדי שנה תערוכת אומנות "כזאת שנותנת במה לאמנים צעירים" כפי שאומר בערב הפתיחה אורי בירנבאום מנהל המקום המיוחד הזה "זהו חלל שמופעל על ידי יהודים למען ישוע בפלורנטין".

איך נולדה התערוכה הזאת ?

"כאמור אנחנו נמצאים בשטח אורבני. זהו אומנם שטח דתי אבל אני מאמין ששטחים אורבניים אינם אמורים להיות רק לבני אמונה אחת משום כך אנחנו פותחים את השטח שלנו ומקיימים תערוכות, מכירות יד שנייה ועוד. אני עצמי הייתי שבע פעמים בהודו ובאחד הפעמים פגשתי כמה צלמים והיו לנו כמה חברים שעסקו בכך וכתוצאה מכך נולד הצורך והרעיון להפגיש בניהם. זהו השנה השלישית שאנו מפיקים זאת "

 מה קשר בין 'יהודים למען ישוע' לבין הודו ?

"אין ממש קשר אבל במסגרת הפעילויות שלנו לצעירים בתנועה אנחנו עורכים מסע לחברים אחרי הצבא בהודו ובכלל הודו היא יעד מרתק ומעניין עבור כולם". "חשוב" לי מציין בירנבאום "להציג אומנים בתחילה דרכם ואנשים שזוהי עבורם החשיפה הראשונה. לתת לאנשים הזדמנות בכל זאת מדובר בחלל בלב תל אביב ולאנשים קשה להכנס לגלריות ולכן זוהי יכולה להיות עבורם מקפצה להמשך הדרך". אני הצצתי בתמונות. כולם יפות ומרשימות אך אני שם לב שהם צולמו מעמדה של מתבונן מהצד. חסרה לי החוויה של הצופה של מה עושה הודו לצעירים הישראלים שמטיילים בה ? "מכיוון שאנחנו לא שולטים בתהליך האומנותי אז זה נורא תלוי בקבוצת האומנים. השנה באמת יצא כך שרבים מסתכלים על ההודים ופחות על עצמם אם כי בשנים עברו זה כן בא לידי ביטוי. זוהי אולי חוויה לעוסה שלא לומר מאוסה אך בכל זאת חשוב לנו להציג את הודו כפי שהיא – יפה ומכוערת, עושר לצד עוני". קרן סינוואני אחת המציגות בתערוכה סיפרה לנו על חווית הצילום במקום הכה פוטוגני הזה "הודו בהכרח היא מקום חלומי לצלמים. כל מקום שאתה מצלם בו ניתן להפיק ממנו תמונה ראויה". זו הפעם השנייה שהיא מציגה וכל פעם זו היא חוויה שונה לגמרי כך גם הרצון להגיע בכל פעם לתת היבשת המופלאה "מאוד מושך אותי הצבעים העזים, השוני התרבותי. יש שם עולם ומלואו שמורכב מכל כך הרבה פרטים. חוווה מיותד שהרשימה אותך " הטיול הוא החוויה בפני עצמה. זה מקום כל כך שונה אולי הפוך לכל מה שאנו מכירים". גם כשהיא חוזרת מהודו, סינוואני מנסה עד כמה שניתן להשאיר משהו מן החוויה של המקום השונה הזה "אני מתגעגע כל הזמן ובנתיים הולכת לאכול עם חברים אוכל אתני מהודו במסעדות ייחודיות ומסתכלת בתמונות". התמונות של סינוואני חדות, עזות צבע ומתארות אפיזודות מחיי היום יום של פושקאר בירת חבל רג'סטאן אותו חלק מדברי בהודו שמזכיר סיפורים מאגדות אלף לילה ולילה.

 

תגובות

להשאיר תגובה