מנהל תיכון האמנויות בירושלים, תומר בליטי דגן, על השנה המטלטלת מאז 7 באוקטובר, על קהילה ששרדה את הבלתי נתפס – ועל האמונה שהאמנות יכולה לרפא גם פצעים של אומה שלמה
באוקטובר 2023, כשמיה ליימברג, תלמידת כיתה י”א בתיכון לאמנויות בירושלים, נחטפה מעוטף עזה, הקהילה הבית־ספרית כולה הוכתה בהלם. “זו הייתה תקופה שאי אפשר לדמיין”, משחזר מנהל בית הספר, תומר בליטי דגן. “חודשיים שבהם תלמידה שלנו הייתה בשבי. זה היה נורא ואיום. אף אחד לא מכין אותך לזה.”
אבל בתוך הכאב, בליטי דגן וצוותו בחרו בדרך אחרת – לא לשקוע, אלא לפעול. “התמקדנו בעשייה וביצירה – גם אנחנו, גם התלמידים. יצרנו קליפים, מודעות, והיינו בקשר מתמיד עם אביה של מיה. בחרנו להחזיק את הקהילה דרך עבודה, שירה והתנדבות. זה מה שנתן כוח.”
כשהבשורה על שובה של מיה הגיעה, כל בית הספר התכנס לשירה משותפת. “זה היה אולי היום הכי מרגש בחיי, אחרי לידת ילדיי והחתונה שלי,” הוא אומר בחיוך רחב.
⸻
קהילה שמחזיקה את עצמה דרך אמנות
התיכון לאמנויות בירושלים הוא אחד המוסדות המבוקשים בישראל. 40% מתלמידיו מגיעים מדי יום מחוץ לעיר – ממטה יהודה, מודיעין, מזכרת בתיה ואפילו מקליה שבאזור ים המלח. “כולם מגיעים כי הם חולקים אהבה משותפת: האמנות, מסביר בליטי דגן. “זו לא רק מגמה לימודית, זו שפה שמאחדת אנשים.”
החזון שלו פשוט אך נדיר: חינוך משותף ללא תיוגים, ללא סיווגים, וללא הפרדות. “מה שקובע אצלנו זו לא הזהות, אלא הרצון ליצור. יהודים, נוצרים, מוסלמים, דתיים וחילונים – כולם לומדים יחד. אצלנו השייכות קודמת להגדרה.”
מאחורי ההצלחה עומד צוות מגוון, שבליטי דגן מכנה “סוד הקסם של בית הספר”. לדבריו, “כל איש צוות – מהמורה למחול ועד בת השירות – יכול להיות הדמות המשמעותית ביותר בחיי תלמיד. זה מה שמחזיק את המקום חי.”
⸻
צמיחה, הישגים וחזון לעתיד
השנה חגג בית הספר 40 שנות פעילות, ובליטי דגן מדבר על “התבגרות חיננית”. תחת הנהלתו נבנה אגף חדש ומרשים בשיתוף משרד החינוך ועיריית ירושלים, נפתחה מגמה חדשה – אדריכלות וסביבה – והוקם כנס ארצי לחינוך לאמנויות, שהפך לשיח משמעותי בקרב אנשי חינוך מכל רחבי הארץ.
“אני גאה גם בצמצום תשלומי ההורים, שהפך את בית הספר לנגיש יותר,” הוא מוסיף. “וגם בפתיחת כיתת ותיקים, שילוב בין דורות שמרגש אותי במיוחד. אבל יותר מהכול – אני מתרגש בכל פעם מתלמידה או תלמיד שהיו במצוקה, ופתאום צומחים. אין דבר מספק מזה.”
בעתיד הקרוב מתכנן בליטי דגן לפתוח שתי תוכניות חדשות: מכינת ‘ראשונים לאמנויות’ – שתעניק הזדמנות לנערים ונערות משכונות מוחלשות להשתלב בלימודי אמנות, ותוכנית להכשרת מורים בשיתוף מכון כרם ומינהל החינוך הירושלמי (מנח”י).
“זו הדרך שלנו גם להשתפר וגם להשפיע על מערכת החינוך עצמה,” הוא מסביר. “אנחנו רוצים להכניס את תפיסת העולם שלנו – מתינות, פתיחות, סובלנות – לתוך דור המורים הבא.”
⸻
ירושלים ככיתה פתוחה
לצד העבודה הפדגוגית, בליטי דגן רואה בבית הספר שחקן מרכזי במרקם הירושלמי. “אנחנו אחד מחמשת בתי הספר הגדולים בעיר, ואני באמת מאמין שמערכת החינוך בירושלים היא הטובה בישראל,” הוא קובע.
“אנחנו משתדלים להעניק בית לבני נוער יצירתיים מכל קצוות החברה, ולחבר אותם לעיר ולמרחב. ירושלים, ישראל והשפה העברית – הן נוף מולדתנו. והאדם הוא תבנית נוף מולדתו.”
התלמידים משתתפים לאורך השנה בשיתופי פעולה עם מוסדות התרבות של העיר – הסינמטק, תיאטרון ירושלים, בצלאל, סם שפיגל, להקת ורטיגו וסטודיו ילדי פרא. “אנחנו כל הזמן במגע עם העיר. זו ירושלים במיטבה – מורכבת, צבעונית, מעוררת השראה.”
לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה יוביל בית הספר את פסטיבל היצירה בגן הפעמון – יוזמה חדשה שתאגד אמנות, קהילה ותרבות לכל המשפחה. “זה גן יפהפה שנמצא בין מזרח למערב, ואנחנו רוצים לראות איך נראית שותפות תרבותית במרחב הציבורי,” הוא אומר.
⸻
החינוך כשליחות
בליטי דגן הגיע לחינוך כמעט במקרה, אחרי התלבטות בין קריירה “מכניסה” לקריירה “משמעותית”. הוא בחר באפשרות השנייה – ולא הצטער לרגע. “למדתי מקרא ומתמטיקה, כי רציתי ללמד גם רוח וגם שכל. לתיכון לאמנויות הגעתי במקרה – וזה היה המזל הכי גדול שלי.”
במהלך השנים הפך לרב חילוני והוסמך במכון תמורה בירושלים. “אני מחובר ליהדות ולישראליות מאוד. גם לספר הטאו הסיני, שמלמד מתינות, כבוד, והקשבה. זה מה שאני מנסה להביא לחינוך – לדבר פחות ולעשות יותר.”
ומה נותן לו כוח? התשובה שלו לא משאירה מקום לספק:
“זה פשוט – לראות את הנוער. זו זכות לפגוש כל יום בני אדם צעירים, חכמים, רגישים, ערכיים. זה מחזק אותי ונותן תקווה שהחברה שלנו עוד תתרפא. שנראה ימים טובים יותר.”
⸻
חתימה
בליטי דגן מסיים את דבריו כמעט בלחישה, כאילו מתפלל:
“כולי תקווה כי ההסכם שנחתם יוביל להחזרת כל 48 החטופים והחטופה, שהחיילים שלנו ישובו לביתם לשלום, שכל הפצועים בגוף ובנפש יחלימו, ושהחברה הישראלית תשוב לאמונה בעצמה. אנחנו מגדלים דור שמסוגל לזה. ואני מאמין בו בכל ליבי.”
צילום: מיכאל פרנקו
