אומרים שהקושי הכי גדול של שחקן זה לנסות להכנס לדמות אותה הוא משחק. חגי לובר הוא שחקן, מחזאי ומייסד התיאטרון היהודי 'אספקלריא'.
לפני 28 שנים הוא עזב משרת רב "כדי ליצור שפה תיאטרונית חדשה – ישנה" וכאשר פרצה המלחמה הוא החל לעבוד על ההצגה 'שבעה באוקטובר' שמספרת את סיפורו האישי של אב שכול שמתמודד עם קשיי היום יום.
באמצע החזרות נשמעה דפיקה בדלת והוא התבשר שבנו האהוב יהונתן לובר ז"ל נפל בעזה.
עם הקושי והדמעות והקהל שביקש נחמה הוא החליט לעלות את ההצגה שבה ייגלם את תפקיד חייו ואולי על הדרך גם יביא מזור ואחווה לחברה הישראלית.
בשבוע ההשקה הגיעו לצפות בהצגה מפקדיו, נשיא המדינה ששמע עליה ברדיו והחברים מהישיבה שניגנו לזכרו את הניגון החסידי שהם שרו עבורו ביום חתונתו
ביום ראשון לפני כשבוע המה אולם התרבות במרכז ז'ראר בכר אנשים. בכניסה לאולם הונחו שולחנות ועליהם עשרות סוכריות על מקל אליהם צמודה תמונתו המחייכת של יהונתן לובר ז"ל (24) שנפל ב 25 לדצמבר בקרב בדרום הרצועה. האורחים הרבים הגיעו לצפות בהצגה 'שבעה באוקטובר' בה אביו של יהונתן, חגי מגלם אב שכול שמנסה לתמרן בין היותו דמות להערצה שמופיעה בערוצי החדשות לבין ההתמודדות הקשה מנשוא של היותו אב שכול שפתאום ביתו שלו הופך עבורו למקום זר ומאיים, שהוא לא מבין מי זו הדמות שכל כך דומה לו שמופיעה בטלויזיה ומבקשת מכולם להיות חזקים כאשר הוא עצמו בקושי יכול להכין ארוחת צהרים לשלושת ילדיו.
לובר תושב בית אל פועל בתחום המשחק 25 שנים כאשר עזב משרת רב מלמד במרכז הרב: "רציתי בכלל לשפר את תחום העמידה שלי מול קהל שמגיע לשמוע הרצאות ואז נסחפתי לתחום המשחק". לובר עזב הכל והקים תיאטרון שיונק השראה ומבוסס על תכנים מהיהדות: " לאחר אלפיים שנה " הוא כותב באתר התיאטרון "של יניקה מתרבויות זרות, העם היהודי המתחדש בארצו, חייב להציב לו , כמטרת על, לחדש וליצור מתוך עולם הערכים הייחודי לו. תאטרון אספקלריא יוצר שפה תאטרונית חדשה – ישנה". לובר מסביר "שזה אינו תיאטרון דתי אלא יהודי שמגדיר את המקום ממנו אנו שואבים את היצירה ממש כמו תיאטרון שייקספירי".
לובר גדל בבני ברק ועבר במהלך השנים לישוב בית אל בשומרון, שם הקים את ביתו והביא לעולם תשעה ילדים. התיאטרון של לובר מריץ 400 הצגות בשנה וכולל גם בית ספר למשחק. אחרי פרוץ המלחמה בשביעי לאוקטובר החליט לובר לעלות את ההצגה 'שבעה באוקטובר' שמבוססת על הצגה ותיקה שעלתה בתיאטרון לפני שנים והיא נכתבה בעקבות גל פיגועי הדמים שהגיע בעקבות האינטיפאדה הראשונה: "זוהי הצגת יחיד שלי שבה אני מגלם אב שכול שרעייתו נרצחה והוא מנסה להתמודד את הסטטוס החדש שלו". בעודו עובד יחד עם הצוות שלו על ההצגה מגיעה הדפיקה ממנה חוששים וחרדים אלפי הורים בישראל ואז הוא מתבשר שבנו יהונתן נפל בלחימה בעזה: "הודעתי לצוות שאני עוצר את הפרויקט אך במהלך השבעה כשהגיעו אליי אלפי מנחמים, ראיתי בעיניהם שגם הם במובן מסוים אנשים שכולים והם מבקשים סוג של נחמה".
בהצגה 'שבעה באוקטובר' מגלם לובר את דורון שגב, שאשתו אורלי נרצחה בטבח שמחת תורה "דורון הופך למרואיין מבוקש שמדקלם ססמאות ואז הוא מזמין את הצופים לרואת מה מתרחש אצלו בבית ואיך הוא מתמודד וזו בעצם ההצגה ההתמודדות הסיזיפית עם השכול הכאב והאובדן ואיך נלחמים ברצון להסתגר ולהיות מתחת לשמיכה כשמנגד צו החיים מורה לך לקום ולהיות פעיל חי ויוצר".
בהצגה משולבת הקלטה של קולו של יהונתן מגיל חמש "שתמיד הפיח בי תקווה"
יש הבדל במשחק שלך לפני ואחרי שיהונתן נפל ? "זה שונה לגמרי. מבחינת ההבנה והעומק של הדברים. אני כבר לא 'דמות' על הבמה זה פשוט אני".
אתה חושב שלאנשים מאמינים כמוך יש יותר חוסן שמאפשר התמודדות עם השכול ?
"אני חושב בוודאות שכן. אני לא מתכוון לאמונה במובן של 'דת' אלא לעניין עולם האמונה והביטחון בקב"ה. יש אנשים חילוניםם שהם מאמינים גדולים למרות שהם לא שומרים שבת כשרות וציצית ולהיפך : דתיים שמקפידים על קלה כחמורה אך וודאות האמונה והבטחון שלהם מעורערת. אז אמונה עוזרת כי היא הולכת עם אופטימיות ושמחה".