בית המשפט העליון בארצות הברית חצה אתמול את כל הקווים האדומים, בכך שאיפשר לכל מדינה לקבוע אם בשטחה יהיה מותר או לא מותר לבצע הפלות. המדינות השמרניות, כמו מיזורי, קנטקי וויסקונסין, הודיעו שאצלן ייאסרו ביצועי הפלות. מדינות נוספות צפויות לאשר את זה בשבועות הקרובים. פסיקה שהיא לא יותר מהזיה.
מיד קמו להם ליצני המדינה לקבוע מחד, שמדינת ישראל אף היא צריכה לאסור הפלות, ומאידך, שזה ממש קרוב גם אלינו. כן, מדינת חוקה בת 246 שנים, עם שתי מפלגות בולטות, מול מדינה פלורליסטית בת 74 עם 11 מפלגות בכנסת. בקיצור, לא יקרה. לא בקרוב, ולהערכתי- לא בכלל.
המחזיקים בדעות האלה חייבים להפסיק עם ההשוואות וההשפעות האמריקניות על התרבות הישראלית. אם הצלחנו לא להאביס מג'אנק פוד או לאסור על החזקת נשק ללא רישיון, אני מאמינה שגם נושא ההפלות לא יגיע לדלתם של נבחרי הציבור. אנחנו שונים ויש לנו מערכת איזון ובלימה שונה מזו של האמריקאים וגם אמצעי הלחץ במדינתנו הקטנה הוא הרבה יותר מאסיבי- נשים יכולות להשתיק את המדינה על החלטה כזו. והן תעשנה זאת.
מדינת ישראל מכילה קיצוניים בכנסת שלה, אבל בהחלט לא נשלטת על ידיהם. הרוב המוחלט בכנסת בכלל לא בשיח הזה. מלבד העובדה שזה נוגד את כבוד האדם וחירותו, ישראל נמצאת כיום במקום אחר לגמרי ופניה למקום ליברלי ופרוגרסיבי יותר.
אך לפני מספר שבועות מדינת ישראל איפשרה לנשים עגונות להביא ילד מתרומת זרע. נכון, מדובר ב74 שנים מאוחר מדיי, אבל זו פסיקה תקדימית שהובילה לשינוי מהותי. דבר שני, מדינת ישראל, לא רק שמאפשרת לבצע הפלות, ברוב המקרים גם מממנת אותן. החקיקה בישראל בנויה על מחקרים וחשיבה מעמיקה ובה לנשים יש את האפשרות להפיל, אחרי שבוודאות נשקלו כל השיקולים האפשריים לביצוע ההפלה.
אני מודה שהרעיון שאישה, הרוצה לבצע הפלה, צריכה לעבור וועדה לא נעימה- זה רעיון מגוחך בעיניי לימינו, אבל ראוי לוודא שאישה עושה את ההחלטה משיקולים רציונאליים ולא רגשיים או בכפייה. הוועדה מונעת את זה. אם זה היה תלוי בי, הייתי מפגישה אישה עם הרופא האישי שלה וגורם פסיכולוגי מוסמך לכמה מפגשים בטרם ההחלטה, כדי להבין שהיא עושה את זה בהשלמה, אבל אני עוד לא בבית המחוקקים.
מדינת ארצות הברית לא נאורה כפי שהיא מצטיירת. יש בה חופש ושוויון הזדמנויות, אבל היא בהחלט לא מקדשת את הזכות לחיים, כמו במדינת ישראל. גם שיטת קבלת ההחלטות בארה"ב שונה מישראל. אצלנו כל רשות נבלמת על ידי רשות אחרת ועדיין, למרות חוסר היציבות השלטוני, יש מי שמפקח על הנעשה בין כתלי מערכת המשפט, הכנסת והממשלה. ואם זה לא מספיק, יש את התקשורת ואת ארגוני המגזר השלישי שיעמידו את הרשויות הללו במקום. והם שם. בכל יום ויום.
מכיוון שהפסיקה התקבלה מעט לפני שבת, אז הרבה מסורתיים, דתיים וחרדים עוד לא יכלו להתבטא בנושא כראוי. זה פתח פתח לחילונים לצאת במסע האימה, ההסתה וההפחדה. מאכזבות אותי ביותר הנשים הפמיניסטיות שבאמת מאמינות שדבר כזה יכול לקרות במשמרת שלהן.
אני כבר 6 שנים מובילה את פורום מקדמות שוויון מגדרי, שם נמצאות השמנה והסלתה של הפמיניזם בישראל. כבר ראיתי מה המחאות שיצאו מהארגונים הובילו ואילו שינויים התקבלו אצל מקבלי ההחלטות. אחת מהן היא האישה הכי בולדוזרית שאני מכירה- איילת רזין- שמונתה השנה להיות יו"ר הרשות למעמד האישה ושוויון מגדרי בישראל, כלומר, הגיעה מהמגזר השלישי אל תוך הזרוע הביצועית כדי להוביל שינוי. רזין יושבת בוועדות בכנסת ונלחמת ללא לאות. וזו רק ההתחלה. אותן נשים שבאמת חושבות שתחת אישה כזו יכול לעבור חוק כזה- לא סומכות על עצמן ועל נשים כמו רזין. אני סומכת.
כל כך הרבה כוח יש לארגוני הנשים ויתרה מכך, כל כך הרבה תוצאות בשטח. יש שינוי בפונדקאות, טיפולי פוריות, ראיות פליליות במקרי אונס, הפללת צרכני זנות ועוד. ארצות הברית הצליחה לזעזע אותי, אבל לא להפחיד אותי. ההפך, הפס"ד העגום של העליון בארה"ב רק אישש לי שאני חיה במדינה שמגנה עליי כאישה וכיהודייה. יש עוד הרבה מה לתקן, אבל אנחנו בדרך הנכונה.
