בסוף השבוע עשיתי, סוף כל סוף, סדר בקבלות של שנת 2020. נכון, היא עוד לא הסתיימה, אבל הקבלות נערמו ולי היה זמן פנוי . רק להבהיר (שלא תחשבו לרגע שאני אגרנית סדרתית), אני צריכה, כמו כל עסק, להגיש קבלות על הוצאות בשנה החולפת אז שמרתי אותן.
לעבור על הקבלות היה כמו לעבור על השנה החולפת ולהיזכר בחוויות שעברתי. יחסית לשנה סגורה וקשה, ביליתי לא מעט במסעדות, למדתי לבשל דברים חדשים (ויעידו על כך עשרות הקבלות מהסופרמרקטים שרכשתי בהם), מורכבים יותר מאורז ועוף בתנור, ואפילו חידשתי את המלתחה שלי, דבר שלא עשיתי די הרבה זמן.
זו השנה שלמדתי בה הרבה על רווח והפסד, אולי כי לאורכה הרגשתי שהפסדתי- כלכלית, חברתית ואפילו פוליטית. שנת 2020 לא בישרה טובות, ולמעשה, היא הפכה את העולם של כולנו, תרתי משמע.
בסוף השבוע האחרון נתבשרנו כי ג'ו ביידן זכה בנשיאות לארצות הברית, והדיח את דולנד טראמפ, וכי כבר בינואר הקרוב ייתכן ונשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יפרוש בשל מחלת פרקינסון שנתגלתה בגופו. שני מנהיגים חזקים (וכן, גם שנויים במחלוקת) עוזבים את המגרש ומותירים אותנו, כאן בישראל, חשופים ופגיעים. בעיקר לעצמנו.
כן, 2020 תפסה את ישראל לא מוכנה, כמו מלחמת יום הכיפורים. אחרי מערכות בחירות משסעות ומפלגות, הגיעה ממשלת אחדות יותר משסעת. יותר מפלגת. ממשלה שקמה במטרה לנצח את המצב ובעצם, גרמה לנו להבין כמה אנחנו לא זקוקים לה. ממשלה ששר הכלכלה לא מתואם עם שר האוצר. שר הבריאות לא מתואם עם השר לביטחון פנים. שר החוץ לא מתואם עם ראש הממשלה. ושר הביטחון לא מתואם. נקודה.
ישראל הפסידה הרבה בשנה הזו. לא מעט עסקים נסגרו. האבטלה צמחה. הפוליטי הפך לאישי. אנשים נמדדו על דעותיהם, לחלקם אף חסמו עמודי פייסבוק וטוויטר, שהשקיעו בהם לא מעט. זוגות נפרדו. זוגות התחתנו בצמצום. האלימות במשפחה גאתה. והמשאבים הולכים ונגמרים.
ועם זאת, אי אפשר שלא להסתכל על חצי הכוס המלאה. הערבות ההדדית גדלה. אנשים הפכו להיות יצירתיים, יוזמות חדשות צצו. ואם במדיני עסקינן, אז גם נפתחו לנו שערים חדשים עם העולם הערבי הרחב (כל הפיד שלי מלא באנשים שטסו לאבו דאבי. מטורף).
כבעל עסק, אתה משלם תמיד מס על הרווח הנקי שלך. אתה מנכה מההכנסות את ההוצאות ומכריז על מה שנשאר לך ביד. אנחנו צריכים להסתכל על החיים שלנו בדיוק בצורה הזו. לבחון מה הרווחנו מהשנה החולפת ומה הפסדנו ולחשב את ה"מס"- מה שילמנו כדי להגיע עד לכאן.
לא המצאתי את הגלגל. המונח "עלות-תועלת" מודד כל כך הרבה סיטואציות בחיים, דרכן אתה לומד אילו מאבקים לנהל והאם הצעד הבא שלך נועד לרווח או להפסד. גם המשפט האלמותי "מה כבר יש לי להפסיד?" נאמר בלא מעט הזדמנויות בחיים. אבל האם אנחנו באמת מתכוונים לכך? האם אנחנו עוצרים לחשוב על כל מערכת השיקולים לפני שמקבלים החלטה?
לצערי התשובה לשאלה הזו היא "לא". בעידן המהיר של הרשתות החברתיות, של בחירות מותחות ונמשכות, של שינויים והסתגלויות, ההחלטות המהירות תופסות את מקומן של ההחלטות השקולות. לא מעט מהדברים נעשים רק כי זה מתאים לנו "כאן ועכשיו", ככה אנשים בוחרים עם מי לצאת; ככה אנשים בוחרים מה לאכול (בעיקר כשהם רעבים מאוד); ככה אנשים בוחרים חברים; ככה אנשים בוחרים. נקודה.
אז בפעם הבאה שאתם לפני החלטה חשובה, שימו על השולחן את כל ה"קבלות" שלכם- אלה שהביאו לכם רווח ואלה שהביאו אתכם להפסד- ובחנו את הנושא כמו שצריך. אולי במצב כזה, ה"מס" שתיאלצו לשלם, לא יהיה כזה גבוה.
