עירית ירושלים יצאה בתכנית "מהפכנית" להפוך 13 רחובות במקומות בילוי מרכזיים למדרחובים בשעות וימים מסוימים, על מנת לאפשר למסעדות ופאבים להרחיב את מקומות הישיבה של העסק לבחוץ ובכך להביא יותר קהל שיבלה בהם. לשם כך נדרש לסגור את הכבישים המובילים לאותם מקומות בילוי ובכך מייצרת העירייה מדרחוב מדומה, כשהיא גם מוסיפה אמני רחוב ופעילויות. "כמו בחו"ל".
תקשיבו, בימים רגילים, יש מצב שלא הייתי מתנגדת לתכנית. מה רע? כמה שעות בשבוע לנקות את הראש, בלי צופרי מכוניות על הראש וגם תרומה לעסקים. רק שהשבוע הראשון למיזם התגלה כפארסה אחת גדולה עבור חלק מהעסקים ותושבי המקום. תחילה, לקחו לתושבי הרחובות שנסגרים את מקומות החנייה והכריחו אותו להחנות בחניונים רחוקים ולקחת שאטל לביתם. דבר שני, יש בעלי עסקים, שלא יושבים בשוק או באזורים של הרכבת הקלה, כך שככל הנראה העירייה הסתמכה על תושבי המקום שיגיעו לבלות בהם. דבר שלישי, יש עסקים שדווקא שיווקית נכון להם יותר שיש כביש ראשי לידם ושמכוניות יעברו ויחשבו שמדובר במקום ששווה לשבת בו. מבטיחה, זה משיחות עם בעלי העסקים עצמם, לא ממציאה.
מדובר בתכנית שעלתה סך הכל 2 מיליון ₪. "כסף קטן" במונחי העירייה, "כסף גדול" לעמותות או ארגונים שמעניקים שירותי מגזר שלישי באוכלוסייה, כסף ממש גדול לאותם בעלי עסקים שיכלו להנות משירותי הסעות, למשל, לאותם עסקים.
ויש מי שמרוצים מהמהלך- הולכי הרגל. הפעיל החברתי יוסי סעידוב כתב "אנשים שהולכים ברחוב- צורכים את עסקיו" וטען כי נהגי פרייבט הם "חלק ממיעוט שזוכה בקביעות למדיניות סלחנית, כאשר זכויות הולכי הרגל נרמסות בקביעות" שזו אמירה, בעיניי, חסרת כל שחר ובסיס, שכן כנהגת פרייבט בירושלים צימצמו לי, משמעותית, את מקומות החנייה כמעט בכל שכונה בעיר, חוסמים לי רחובות וכבישים בגלל בניית תחבורה ציבורית שתפעל פה, אם ירצה השם, ב2023, וכמות הדו"חות שאני מקבלת בעיר, שמתבססת על הקנסות האלה, היא בלתי תיאמן (ואני יכולה לומר ש70 אחוזים מהדו"חות שלי ביטלתי כי הפקחים טעו).
אז למה שהעירייה, בטרם תחליט החלטה חד צדדית (שתואמה עם אחוז קטן מבעלי העסקים בעיר), לא תיקח כמה אלפים בודדים מ2 מיליון השקלים שהיא השקיעה במהלך, ולא תעשה סקר שוק אמיתי? למה שהיא לא תשאל את עצמה מי באמת האוכלוסייה שמבלה במקומות האלה ואיך היא מגיעה אליהם? האם יותר הולכי רגל או יותר בעלי רכב?
וגם, למרות שמדובר במהלך שמטרתו לסייע לעסקים, לא חשבתם לרגע אם יהיו צרכנים? ישבתי במסעדה מדהימה השבוע, שהרחוב אליה נסגר. מכיוון שהיה מדובר בפיילוט, חצי מהנוכחים במקום היו להקה אנדלוסית מקסימה וצלמים מטעם העירייה. הרחוב עצמו היה ריק ממש. לא הולכי רגל ובטח לא בעלי הרכבים (שכן, אין חנייה ברדיוס קילומטר משם). בעל המקום התבאס מאד.
אני לא רוצה להיות החמוצה שרק מתלוננת על צעדי העירייה, יש דברים נפלאים שהעירייה עושה ועשתה מאז כניסתו של משה ליאון לתפקיד, אבל יש גם הרבה דברים שנעשים בלי חשיבה. ירושלים מקבלת תקציבים גדולים (מן הסתם כי מאחורי ראש העיר יש כוחות גדולים מאד שהם החיסרון הכי גדול של העיר, אבל גם היתרון הכי גדול שלה), אבל אולי כדאי להשתמש בהם כדי להאיץ את בניית התשתיות לתחבורה הציבורית נורמלית ויעילה שלא מתבססת רק על רקל"ה אחת (אי אפשר להסתובב בעיר הזו, גם לא רגלית. הכל חסום). כדי להפעיל מוניות שירות (מיזם ש"כוחות" גדולים אחרים מונעים כל שנה מחדש). כדי להפחית בירוקרטיה וקנסות מבעלי העסקים (שקורסים תחת הנטל).
יש עוד הרבה מה לעשות לפני שסוגרים רחובות ועושים "שופוני א נאס" עם כמה מבעלי העסקים על חשבון תושבי השכונות והעיר כולה. בואו נתחיל מלשאול את התושבים מה הם רוצים וצריכים ולא רק מיעוט עם יחסי ציבור מעולים.
