לפני שנה יצאתי לדרך עצמאית עם עסק משלי, מלאה בפחדים וחששות ובעיקר- חרדה. כמה אירוני ששחרור מהתלות של בוס/ית הופכת אותך ליותר כבול ממה שאתה. אתה כבול לבירוקרטיה, לתשלומי הבית והאוכל, לדאגות הנלוות ובעיקר- נמצא בחיפוש תמידי אחר הלקוח הבא שלך. המסקנה: עצמאים הם לא בדיוק בני חורין.
כשאני חושבת על זה, רק בזכות האנשים סביבי אני מצליחה לשרוד את המעבר משכירה לעצמאית. מבינה כמה נחמד זה לעבוד בשעות שלך (גם אם הן לא הגיוניות ונכנסות עמוק אל תוך הלילה, רק כי את אוהבת את מה שאת עושה) ולפנות זמן למיזמים חדשים. בלי האנשים שנכנסנו לחיי והביאו עימם את הרעיונות האלה, כנראה שהיה לי מאד-מאד בודד, משעמם וכנראה לא הייתי מצליחה במה שאני עושה.
מודה שקשה לי לשחרר ולחלק לאחרים משימות שיקלו עליי. אני צריכה שהכל יקרה בדרך שלי ובצורה שבה אני חושבת. לוקח לי כל כך הרבה זמן לסמוך על אנשים, שלקח לי בערך 17 שנים לתת לחבר הכי טוב שלי לארגן לי מסיבת יום הולדת (והוא עשה את זה מושלם). גם היום אני עוד לא שם במאה אחוזים. אין הרבה אנשים בחיי שאני יכולה פשוט למסור להם את המפתחות.
הבעיה טמונה בכך שאני גרה לבד כבר שנים ארוכות. התרגלתי לעצב את הבית כמו שאני רוצה, לקנות לעצמי את האוכל שאני רוצה, לנקות כשאני רוצה (ובעיקר צריכה) ולא לתת דין וחשבון לאף אחד. אבל, עם הזמן הבנתי שהדיקטטורה הקטנה שאני מנהלת בבית שלי לא תועיל יותר מדיי בעתיד, כשאנהל משפחה משלי. אני אשתגע אם אסתובב כל היום סביב הגבר שלי והילדים עם מטלית ומגב ואסדר סביבם. צריך ללמוד להעביר את המושכות.
בערב החג נתקלתי באמירה מקסימה של הרב סולובייצ׳יק: ״עיקרה של החירות היא השותפות עם האחר. העבד – חושב רק על עצמו. ואילו אדם בן חורין גאה – חושב על האחרים ומשתתף עם האחרים״. להיות עצמאי באופן בלעדי לא הופך אותך לחופשי באמת, זו הדרך שבה אתה מנהל את השותפויות מסביבך שיוצרת לך את העצמאות. לדעת לקחת קצת מכל אחד ובעיקר- לתת מעצמך. אני לומדת את השיעור הזה בשנה האחרונה.
נכנסתי לעולמות חדשים שבהם שותפויות הן דרך חיים של ממש. שהאנשים שסביבי מזינים אותי והופכים אותי טובה יותר וחזקה יותר. איכפת להם מספיק ממך כדי לעזור לי והם מאמינים בי ובדרך שלי ויהי מה- הם עומדים לצידי ומפרגנים מאוד.
זה החוזק שלנו, כחברה. להיות ביחד ולעזור אלה לאלה. לכן, כדרך חיים, שמתי לנגד עיניי מטרה לעזור לאחרים ולפרגן להם ובעיקר- לקשר אותם אחד לשני כדי שימשיכו בדרך הזו ויעצימו אלה את אלה. על פי הרב סולובייצ׳יק, כך מסתבר, זו הדרך שלנו להרגיש חופשיים באמת. חג חרות שמח.
