חודש ושבוע. זה הזמן שנותר לירושלמים לגלות מי ראש העיר שלהם. אין ספק שירושלים חווה דרמה מרתקת בחודשים האחרונים, מבחינת הבחירות, שנותר לנו, התושבים, רק להישען אחורה, להתרווח בכורסא, לאכול פופקורן ולראות איך המתמודדים מתרוצצים בשבילנו (הציניקניים יגידו שהם רצים בשביל עצמם, אבל אני מעדיפה להסתכל על חצי הכוס המלאה).
אלה לא הבחירות היחידות שאנחנו חווים בתקופה הזו. חגי תשרי מביאים איתם רוח של שינוי שגורמת לנו להעריך מחדש את התכניות שלנו לשנה הקרובה. אנחנו יושבים בחופשת החג וחושבים לאיזו הצעת עבודה להסכים, אם לעשות דיאטה או לא, אם להתחיל ליטול ויטמינים או להתחיל סוף כל סוף עם הבחור ששמת עליו עין לאחרונה.
משהו, גדול מאיתנו, כאילו מחייב את כולנו לעשות שינוי בבחירות שלנו. בפועל, אין לנו שום דרך לדעת איך השנה הזו תתקדם וכיצד תסתיים. אנחנו לא יכולים לצפות כל צעד וכל מהלך, ולומר את האמת, זה גם די הורס מהספונטניות שבה אנחנו עושים דברים.
אני לא אומרת לכולנו להסתכל על ה"כאן והעכשיו", זה יהיה צבוע מצידי. אנחנו בתקופת בחירות מוניציפאליות שבה ההחלטה על האנשים שנצביע עבורם, ושיהיו הקול שלנו במועצת העיר, חשובה מתמיד ולא יכולה להילקח כמובנת מאליה, ונדרשת לה מחשבה רבה. אבל החיים שלנו לא דורשים החלטות חומש שכאלה. לא כל דבר צריך לתכנן חמש שנים קדימה ולהביט עליו מכל זווית.
לפעמים טוב להגיע לשנה חדשה מבלי לתכנן אותה לפרטי פרטים ודווקא להסתכל על השנה האחרונה ולפרגן לעצמנו על ההישגים שהשגנו. הקשרים שיצרנו, האמירות שאמרנו, העזרה שהענקנו והשינויים שעשינו. ירדת במשקל? מצוין. חיברת בין זוג אוהבים? מדהים. הפקת מיזם גדול? משגע. למדת להכין את הקובה של אמא? אין לזה תחליף (כאן המקום לעצור ולפנות לליבה של קוראת מסויימת בשם ציפי, אם את קוראת את זה, דעי ש'יש לי חלום').
אני מאמינה כי ההישגים שהשגנו, והדרך שעברנו להשיג אותם, יכולים ללמד אותנו רבות על הדרך שנעבור בשנה הקרובה. נדע ממה להימנע, איך לקיים הבטחות, אילו דרישות לדרוש ומה לבקש לעצמנו והכי חשוב- איך, הלכה למעשה, נקבל את ההחלטות הנכונות. אף אחד לא חף מטעויות, אז למה לפחד מטעויות עתידיות כבר בתשרי, כשאפשר לומר, כבר עכשיו: 'איזה מזל שלא עשיתי את זה אז, כי עכשיו אני במקום טוב יותר?'
נחזור לבחירות המוניציפליות. כאמור, אנחנו לא יכולים באמת לתכנן את העתיד. גם ראשי ערים לא יודעים אילו התנגדויות ולחצים יהיו להם, עם כניסתם ללשכה בנובמבר הקרוב. גם המתמודדים יכולים רק להביט על השנה, או השנים, האחרונות ולבחון את עצמם לאורן- אילו טעויות נעשו (התבטאויות לא נכונות, משאבים שחולקו לא נכון, הצבעות שגויות) ואילו הישגים השיגו. האמת נמצאת איפשהו באמצע.
למישהי כמוני, שירושלים עבורה היא לא רק אזור מגורים, אני מאמינה שכל שינוי בעיר, ישפיע עליי ישירות. כל כביש שיתוקן, כל פח זבל שיתרוקן וכל פאב חדש שייפתח (בשבת או לא בשבת). אני אחת. אנחנו כמעט מיליון תושבים. אם יש רק אחוז קטן בעיר שחושב כמוני, הרי שמסתובבים להם עשרת אלפי אנשים שיכולים להשפיע באמת.
מה אפשר לעשות? להביא בוחרים ולהגדיל את אחוז ההצבעה. מה אפשר לעשות? לפזר את מצעי הבחירות שמעניינים אתכם לכל אדם שבא איתכם במגע. מה אפשר לעשות? לדרוש שינוי, גם אם זה בגן לכלבים או בפח קטן ליד הבית (אני השגתי מיחזורית לזכוכית- בעיניי ההישג המוניציפאלי הכי גדול שלי השנה). ברגע שתגלו מעורבות, תגיעו להישגים ואז השנה הזו תישלט על ידכם ולא על ידי מחשבות של "מה יקרה אם" או "מה היה יכול לקרות".
