בית הקפה הציורי 'תמול שלשום' אינו מהווה רק מוקד לחובבי המילה הכתובה ואנשים שאוהבים קפה עם שיק קלאסי. זהו גם אחד המקומות הידועים בעיר למפגשי פנויים פנויות. דוד ארליך הבעלים החליט לעשות מסיפורי האהבה שליקט במקום הצגת תיאטרון וגם ספר שמספק הצצה משעשעת אל מאחורי הקלעים של סצינת הבליינד דייט
"תמול שלשום" שהוקם לפני 22 שנה הפך כבר ממזמן למוסד ירושלמי מכובד שמארח אניני טעם חובבי ספר, אורחים מן החוץ שרוצים לטעום משהו מן הרוח הירושלמית וגם כפי שמתברר מהצגה חדשה לא מעט מחפשי אהבה וזוגיות. "אהבות בתמול שלשום" היא הצגה הומוריסטית בה מגלמים שחקן ושחקנים סיטואציות של מפגשי היכרות כפי שהתרחשו בבית הקפה (במקור יצא בצורת ספר). "התברר לנו שהרבה אנשים עושים פה דייטים" מספר לנו דוד ארליך הבעלים של המקום. "יש לנו פה הצעות נישואין ומפגשים מכל הסוגים. זהו מקום שמאוד חביב על אנשים בקטע הרומנטי ואנחנו מאוד גאים ושמחים על כך".
גם ערבים ? "נתקלתי גם בכמה כאלה. לאורך השנים קבלנו פה ושם הזמנות לחתונה" מתגאה ארליך ונזכר איך רק "בשבוע שעבר אנשים חגגו פה ברית לילד בשם נתן גרשון שהתברר שהוריו נפגשנו פה בבית הקפה. ויש לנו לא מעט מקרים כאלו".
איך נולדה ההצגה ?
"בעקבות הצלחת הספר 'אהבות בתמול שלשום', החלטנו לערוך מזה הצגה. כתבתי הצגה שגם היא נקראת 'אהבות בתמול שלשום'. שמציגה המון אפיזודות מתוך סיפורי הבליינדייטים שהגיעו אלינו בשילוב אימפרוביזציה".
יש סיפור שאתה מתחבר אליו באופן מיוחד ?
"כאשר מדובר על מפגש גורלי בין אנשים זה תמיד מרגש וקשה להיות ציני לגביי זה. כל סיפור הוא מרגש. הנה לפני שנים בקשו ממני להחזיק את הקופסה של הטבעת ולהביא אותה בשעת השין. תוך כדי שניגנו מוזיקה מתאימה".
אבל מה הופך את המקום הזה למוקד משיכה למפגשים רומנטיים ? זה בטח שילוב של מיקום מצוין ונוח במרכז העיר, עיצוב האבן הקלאסי, הריהוט בניחוח של פעם, השיק הספרותי, התאורה כל אלו מעניקים למקום תחושה של משהו אחר מדומיין ואידיאלי כך כל מפגש יכול להפוך בקלות לסצינה מתוך ספר קלאסי הספר עליו מבוסס המחזה מורכב מכמה סיפורים משובבי נפש על אהבות והיכרויות שהתחילו בין כותלי המקום: אסנת וירון אביב הם הורים לאוריה בן השלוש שגרים בירושלים. היא קלינאית תקשורת ובעלה לומד ראיית חשבון ומדריך סיורים. הם הכירו כשהיו בגיל 15, יצאו ארבע שנים ובשנה האחרונה לפני שהתארסו אסנת איירה ספר שמתאר סיטואציות שקרו להם במהלך המפגשים שלהם. "לקראת ארבע שנים להיכרותנו" מספרת בספר אסנת "עבדתי על הספר במשך חודש וקבענו להיפגש בדיוק בתאריך בו מלאו לנו ארבע שנות היכרות 'בתמול שלשום". אסנת הניחה את הספר באחד המדפים בתקווה שבן זוג ישלוף אותו "אני טיפוס שאוהב לקרוא, אז התחלתי לעלעל במדפים וגיליתי את הספר. הייתי מופתע. ספר שמדבר עלייך, הספר זה בעצם אתה".
בספר יש קטע שמדבר על עניין הדייטים דווקא מהפרספקטיבה של המלצרים: נעה מורגנשטן קוראת להם 'אנשי הנס על חלב': "אפשר לקלוט את אלו שבאו לבליינד דייט בשנייה הראשונה. הם לא יזמינו בירה או יין. אנשים בבליינד דייט מאוד מנומסים. הם מנסים להרשים את הבחורה אז הם ישאירו טיפ שמן. הם אדיבים, מתחשבים ולעולם לא יתלוננו על המנה. פעם אחת" נזכרת מורגנשטן "התכוננתי לסגירת המקום, בסוף המשמרת, ואז קלטתי בזווית העין מישהו מציע טבעת נישואין. הם נראו מאוד אוהבים, שניהם גם לבושים בצורה מהודרת. הם כבר בקשו חשבון ואז הוא תפס לה את היד ואמר לה: "תחתני איתי". והיא פשוט אמרה לו לא, שזה לא יכול לקרות בניהם. מאוד עניין אותי מה הולך לקרות ועמדתי ליד אחד השולחנות והחלפתי סוכרים כדי שאוכל להציץ עליהם. האמת זה לא היה נראה טראגי כל כך. היה לי ברור שהבחורה אוהבת אותו ונראה לי שזה יסתדר בסוף". המלצרים לפעמים גם רואים את מה שאנחנו מסתירים "הייתה בחורה דתייה בת 20" מספרת מיכל בראון "שכל פעם הייתה מגיעה לפה עם בחור אחר. היא הייתה נראית מאוד ערמומית והייתה משגעת את הגברים שמולה. לי יצא לראות אותה לפחות עם תשעה גברים. גבר שהיה מוצא חן בעיניה היה הייתה יכולה לדחוף לו רגל בין רגליו. היא בטח חשבה שלא רואים אבל אנחנו שמתבוננים מהצד יכולים להבחין".
