פסטיבל התמר 2017 יצא שלשום לדרך ואני זכיתי להיות אחת מלמעלה מ10,000 אנשים מרחבי הארץ שהתכנסו להרי המצדה למופע המשותף של דיקלה, דודו טסה ועומר אדם. מופע של שלושה אומנים חזקים, בעלי קול וצליל ייחודיים ועם הפקה מוסיקלית של לא פחות ממושלמת.
ראשונה עלתה לבמה דיקלה. קול פעמונים כובש, הפקה מוסיקלית עוצמתית (שהיא אמונה עליה- גירל פאוור!!) ולהיטים סוחפים בזה אחר זה. הקהל נשבה באופן מיידי. גם אני. יש משהו בדיקלה, מעבר לאותנטיות, שמזכיר לך את הנסיכות של דיסני. עדינות וענווה לצד נחישות וכוח רב. היא מחייכת לקהל ונוזפת בו באותה עת. היא מרגשת ונוגעת בלב ובעיקר- רוצה לראות אתכם קופצים מאושר. דיקלה לא פיספסה והביאה את מגוון הלהיטים (לא קשה כשיש לך ארסנל שירים מוצלח בכל אלבום): "מסקרה שחורה"; "שבע בערב"; "ואם פרידה" ואפילו "מונו", שאותו כתבה לשלומי סרנגה לפני כעשור.
אחריה עלה לבמה דודו טסה. כמו דיקלה, טסה הביא לבמה קול אחר כשהעלה הפקה גרנדיוזית של כלי נגינה מעולמות שונים שהשתלבו ללא דופי זה בזה. לצד גיטרות הרוק והתופים ניתן היה למצוא רביעיית כלי מיתר ונגן של בולבול-טרנג (הכלי המזרחי עליו ניגנה בערוב ימיה אהובה עוזרי ז"ל). טסה, שבשנה האחרונה חורך במות עם "הכוויתים" והשירים העיראקיים מבית סבא, החליט הפעם לחזור לרוק הישראלי וגרם לקהל לצאת מגדרו בלהיטים כמו "מעליות"; "אני רץ" ועיבודו המושלם ל"עלית לי בזיכרון" של מאיר אריאל. אל דאגה, טסה לא וויתר על העיראקית והעלה את היבא בתחיש המצוינת לכמה שירים מעורסלים ומתובלים בכל טוב.
את הערב חתם הצעיר בחבורה, עומר אדם. הרבה נכתב על אדם ובעיקר על הצלחתו המסחררת (ששיריו הגיעו השנה למקומות הראשונים בכל מצעדי המוסיקה הנחשבים). אדם מוכיח מהופעה להופעה שאפשר להיות זמר מוביל ולשמור על הרגליים בקרקע. הוא מפלרטט עם הקהל, עושה שמח ובעיקר מרגיש כאילו הוא הגיע למסיבה עם החבר'ה. בדיוק כמו שאני אוהבת, אדם הגביר את קצב ההופעה בצורה איטית ובקצב הנכון. מהשירים השקטים עד לארסנל שירי ה"תרימו" ("מהפכה של שמחה", "היא רק רוצה לרקוד" ועוד)- שהגיעו לפיק ב1 בלילה (כדי לעורר את הנהגים לפני היציאה הביתה). רגע השיא של הערב היה ללא ספק שני הדואטים הכובשים של טסה ואדם ל"מודה אני" המצוין ו"לולה" המרגש (יש משהו מקסים בלשמוע את טסה פותח את השיר הראשון ב"מודה אני" ואת אדם שר בשני "אני סתם בחור שכונה שמאוהב במלכה").
אם נתעלם לרגע מהדרך הקשה בכבישי ים המלח החשוכים, מהסירבול הכרוך בעלייה להר המצדה ובעובדה שלא הייתה פינת קפה (ובכל זאת, מדובר בשלושה מופעים של כ-4 שעות), הפקת המופע ואירגונו התנהלו בסך הכל די טוב. כמה טיפים לבאי הפסטיבל היום:
- אם אתם באים באוטו, סעו בזהירות- הדרך לא נעימה וחשוכה מאד. עדיף הסעות- כנסו לFANZONE ובידקו אם יש הסעה קרובה למקום מגוריכם- שווה כל שקל.
- אם בכל זאת החלטתם על הרכב הפרטי- הגיעו מוקדם. החנייה במורדי ההר ואתם תלויים בשאטלים שלוקחים אתכם במעלה ההר ובתורים הארוכים אליהם.
- אין מגוון רחב של אוכל- מוקפץ (גם לטבעונים); פיתה דרוזית ופיצה. בעמדת הקינוחים- שייקים וקרטיבים מגוונים. וכפי שציינתי, אין עמדת קפה.
- למי שידו משגת- פסטיבל התמר מציע אזורי לינה במלונות הסמוכים. מומלץ מאד לסגור עסקת חבילה הכוללת גם את המלון וגם את ההופעות ובכך לא תצטרכו להיות תלויים בכבישים החשוכים (ונכון להיום גם הלחים).
- אין מקומות ישיבה בהופעות עצמן (אלא אם שילמתם על כך מראש), לכן היו ערוכים לעמידה ממושכת. מאחורי אזור ההופעות יש אזור התרעננות שם יש מקומות רבים לישיבה ולפיקניק (אם הבאתם אוכל מהבית- מומלץ בשל ההיצע הנמוך במקום).
מופע מהנה.
