התערוכה 'עולמי' המוצגת בגלריית ז'ראר בכר מראה את עולמן הייחודי של שלוש נשים חרדיות ירושלמיות שגם מוצאות בחיי הקודש והמשפחה זמן לאמנות. אמנות בהשפעה ירושלמית, התחושה מול אמנים חילונים ואיך מוצאת אם לעשרה את הזמן לצייר "אחרי ששולחים את הילדים למוסדות חינוך, לא צריך ישר להתחיל לנקות את הבית. האמנות מחיה את כולי ונותנת כוחות"
כשהאמנית החרדית מנוחה ינקלביץ', מציינת שהיא אם לעשרה וגם סבתא אי אפשר שלא לשאול אותה איך בכל זאת היא מצליחה להיות אמנית פעילה שהשתתפה בארבע תערוכות עד כה. מבחינתה התשובה ברורה :" בגלל שנתתי לאמנות מקום מועדף הגעתי לאן שהגעתי, כמובן שהילדים לא פחות חשובים אבל האמנות נתנה לי את הכוח לטפל בילדים, אחד מפרה את השני זה ככה אני אומרת לא כולם חושבים ככה. הילדים שלי גדלו לתוך הציורים ותמיד שאלו אותי איך הם לא נוגעים בהם ולא מתלכלכים כי הבית מלא בדברי שמן וצבעים. הרבה פעמים ציירתי על השולחן במטבח, הציור הוא חלק מהבית שלנו".
ינקלביץ', גינדי וובר ורחל רוט הן שלוש נשים, אמניות וחרדיות המציגות כעת בתערוכה המסקרנת 'עולמי' המציגה ציורי שמן של שלושתן, יצירות השאובות מהסביבה הקרובה, הווי יהודי, חגים, סמטאות של שכונות מגוריהן וגם אחרות, נופי ירושלים מזוויות שונות.
ינקלביץ' היא אמנית יודאיקה רב תחומית שהציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. עבודותיה מוצגות בכמה גלריות יוקרתיות. יצירותיה מאופיינות בטכניקות רבות וצבעים מגוונים. מנוחה רכשה את ידיעותיה גם דרך לימוד אצל ציירים שונים אך בעיקר סללה את דרכה ע"י התעסקות מעשית באומנות ובציור באופן שוטף ויומיומי.
התערוכה 'עולמי' שהחלה לרוץ בשבוע שעבר, ב-26לחודש תוצג עד ה-20 לנובמבר בגלריית ז'ראר בכר, רח' בצלאל 11 בירושלים.
"החלטנו לקרוא לתערוכה 'עולמי' כי אנחנו מציגות בה קטעים מהעולם החרדי, תמונות על הווי החיים, מנהגים ומצוות. הרעיון הוא גם להראות את החיים שלנו וגם , מכיוון שאנחנו מציירות שנים, שיראו שיש אצלנו אמנות ברמה גבוהה.
-אצלנו, הכוונה אצל החרדים?
" פעמים רבות כשפוגשים בנו מרימים גבה, שואלים איך זה שאשה חרדית עם עשרה ילדם מספיקה גם לצייר. אני זוכרת את התערוכה הראשונה שעשיתי לפני 11 שנים, אנשים פשוט פחדו ממה שאני הולכת להציג שם, אם בכלל זה יראה כמו אמנות והיום יותר מכירים בי כאמנית אבל זה לא מספיק. מה גם שכל אדם שעוסק במשהו רוצה להיחשף ולהתפרנס מזה. המשוב נותן כוח להמשיך הלאה".
כבת דור חמישי בירושלים, היא מגדירה עצמה כמאוד מחוברת לעיר, לשכונותיה הותיקות מה שבא לידי ביטוי גם בציוריה. "סבא וסבתא שלי גרו ליד בית שערים, בבתי ההונגרים והיינו צועדרים לשם ברגל בשבת, הייתי עוברת בכל השכונות האלה כל השנים ורואה את הקימורים שבנוף, הסמטאות, הבנייה הצפופה, הלבוש של האנשים והדברים האלה שבו את ליבי. כשבגרתי מצאתי עצמי נהנית לצייר את הדברים האלו ולאחרונה גם נחשפתי לאמנות שהיא יותר מודרנית ועכשווית אז אני מביעה את אותם רעיונות בצורה צבעונית יותר, עם כתמים. התחלתי למשל לעשות פופ ארט של כל מיני דמויות על רקע לבן בשילוב עם קטעי צבע חזקים".
- את מרגישה יוצאת דופן בהשוואה לאמנים חילונים, שהם הרוב, כי את חרדית?
"לא. לא . יש לי שפה די משותפת איתם, יכול להיות שאני מציירת קצת אחרת , אולי לא עברתי הכשרה בבצלאל שאחרים עברו אבל הם מכבדים אותי ואני אותם".
בנוסף למה שאנחנו יכולים לראות בתערוכה, היא מציירת גם על אבנים, על קלף ויצירות יודאיקה. אי אפשר שלא לתהות מולה איך בכל זאת יש לה זמן לצייר כאם לעשרה וסבתא
"אני חושבת שאפשר למצוא זמן למה שרוצים. מה שחשוב לאדם לעשות, לזה הוא מוצא את הזמן הנדרש מה גם שאני זריזה וחרוצה מטבעי. הציור חשוב לי, הוא חלק מנשמתי, הוא מחיה את הגוף, הנפש והנשמה שלי וזה הכיף שלי. אחרי ששולחים את הילדים בבוקר למוסדרת החינוך, לא חייבים להתחיל ישר לנקות את בית ולעשות כלים, אפשר להתחיל לצייר. ככה אני אומרת למרות שלא כולם חושבים כמוני.
רחל רוט השתלמה אצל מיטב האמנים והמרצים. השתתפה בסדנאות רב תחומיות. תואר הנדסאית – אדריכלית. היא הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות. "עם חוויות עוצמתיות ועם התחברות הנשמה לגבהים, לקדושה, עם מתנות שכאלה אי אפשר שלא להודות להקב"ה, אני מודה לה' על הכישרון שהעניק לי ושבזכות הציור והאמנות, נוספים לחיי צבעים המעלים את השגרה לנעלה יותר"", היא אומרת
גנדי וובר היא ילידת "מאה שערים", בוגרת ביה"ס סאטמאר וזיקה לציור משחר ילדותה. בהיותה בת ירושלים מדורות, ציוריה ספוגים בניחוח ירושלמי משכר:מראות קסומים ופינות חמד בירושלים העתיקה והחדשה, הכותל המערבי בווריאציות שונות,
דמויות הוד הקשורות בשרשרת הדורות לעם הנצח, והווי החיים היהודי העשיר עבורה ציור הינו ביטוי, ביטוי למצב, הרגשה ואווירה, ואת זה אני אוהבת לבטא על הבד", הנייר וכל דבר אחר. כבת לניצולי שואה אני מרגישה בציוריי שליחות, להנציח את העבר המפואר של ה"שטעטל" היהודי. וכאן ב"מאה שערים" שכונת מגוריי עם האוטנטיות והיופי של פעם יש לי את האפשרות להביע בצבע ובטכניקות שונות, את השילוב הנפלא של העבר וההווה. ברגשי תודה ותפילה לאמן הבריאה".
נעילת התערוכה 20.11.2016
שעות ביקור בתערוכה :ימים א-ה בין השעות: 09:00-17:00
