האמן ואיש הקומיקס החרדי, אברהם גיא ברכיל גדל במשפחת אמנים רחוקים מהדת. את ילדותו העביר בעיקר עם הגלשן בין הגלים והציורים אתם החל לצייר בגיל שש. בשנות העשרים למד במכון 'אבני' ודווקא במעוז החילוני החופשי החל לחזור בתשובה בעקבות שיעור על תיאוריה באומנות. בשנים האחרונות הוא משלב בין אהבתו לפנטזיה, יהדות וציור והוא מאייר רומנים גרפיים בהשראת סיפורי הגמרא והזוהר. לקראת פורים הוא השיק תערוכה חדשה בגלריה החרדית היחידה בארץ שמסכמת שלוש וחצי שנות איור של מגילת אסתר שמשלבת דימויים מעולם הקבלה, תרבות הסייבר פאנק ומשחקי המחשב. למי שרוצה לשתות קפה הוא מזמין לדירה שלו בלב שכונת פלורנטין אותה הוא חולק עם בית כנסת, חלל עבודה מלא חוברות קומיקס ושבעה ילדים מקסימים.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
לפני כעשור שנים ניגש אל הצייר גיא אברהם ברכיל (48) אספן מגילות אסתר שמוכר כל אחת בעשרות אלפי שקלים. אותו אספן שהתלהב מעבודות האמנות של אברהם ביקש ממנו לאייר עבורו מגילת אסתר מקלף באורך של שישה מטרים. מכאן החל מסע פתלתל שאברהם לא שיער: "חשבתי שאסיים זאת תוך חצי שנה לכל הפחות" סיפר אברהם לקהל שהגיע בשבוע שעבר לגלרית המקלט. הגלריה היחידה (!) לאומנות של חרדים "בסופו של דבר האיור של המגילה לקח לי שלוש שנים וחצי". במהלך שנות העבודה הוא הבין שלצייר על קלף דורש טכניקה מיוחדת, הן מבחינת הדרישות ההלכתיות, "אי אפשר לתקן טעויות" והן מבחינה טכנית, "הדיו מתפשט באופן אחר על קלף מאשר על בלוק ציור". אותה מגילה יחודית (שפרופ' שלום צבר, מומחה בעל שם עולמי ביודאיקה הגיע לסקור מקרוב) מסכמת את תולדות חייו של אברהם שנמשך מילדות לאומנות "התחלתי לצייר בגיל שש" וגלים כאשר ברח מהלימודים לגלוש על הגלים בתל אביב. הוריו שהיו בעצמם אמנים גילו הבנה ליצר ההרפתקנות שלו ולא הקשו עליו. עוד תחום שמשך אותו היה ספרות פנטזיה ומד"ב ואת מה שהגוף מצא בים, הנפש מצאה במחוזות הדמיון של טולקין וגיימן שהפכו לקנון חילוני.
לפני גיוסו לצבא הוא נפצע בתאונת גלישה ובמקום לרוץ בג'בלאות מצא עצמו מצבע רישומים במכון אבני לאומנות ובמקביל עובד אצל אביו בגלריה. שמעתי כבר על כאלו שחזרו בתשובה לאחר מאורע טראומטי, בירור עמוק שלוקח שנים או התגלות שחווה אך ממתי חוזרים בתשובה אחרי שיעור בתיאוריה של אומנות ? אז אצל אברהם זה מה שקרה: " המרצה שלי לאומנות באבני טען שכדי להיקרא אמן צריך שלושה תנאים: יצירה פיזית, משמעות ליצירה, וקהל. אני בנאדם שמחפש את האמת. הלכתי עם זה הביתה ואמרתי לעצמי: קל וחומר לָעולם. אם יש עולם – יש יצירה, ואם יש יצירה – יש יוצר, אבל מה המשמעות של היצירה?"
ככל שהוא העמיק בעולם התשובה כך גם החלה להשתנות האומנות שיצר, אם כי ניתן לומר שיותר משהיא השתנתה היא לבשה צורה אחרת ומאדם שנהג לצייר גולגלות ולהקשיב לרוק כבד הוא החל לאייר ציורים מורבידיים מתוך עולם המדרשים והזוהר. כך יצר את עולם שבע הארצות בספרו 'מעשה בראשית' (הוצ מפה 2006) " בספרו זה הוא ממשיך את עלילות אדם הראשון לאחר שאכל מפרי עץ הדעת. "אנשים חושבים שכאשר הוא גורש מגן עדן, הסיפור שלו נגמר. אבל הזוהר מגלה את ההמשך: האדם נפל לתחתית שבע הארצות, למקום הנקרא 'ארץ'. שם הוא עשה תשובה, והקב"ה העלה אותו לארץ בשם 'אדמה', שבה הוא הוליד את קין והבל".
התערוכה 'צינורות' עלתה החודש בגלריית המקלט בשכונת מקור ברוך בירושלים. והיא כוללת דימויים צבעוניים, מלאי פרטים ובעיקר שילוב של עולמות התוכן של אברהם כך שארמון המלך אחשוורוש נראה כמו שידוך של מפעל המלט ברמלה עתיר הצינורות, ציור של אשר והקן של 'הנוסע השמיני'.
ציורי המגילה של אברהם גיא מכילים בתוכם את עץ הספירות הקבלי והם משולבים במן עולם היפר תעשייתי עם קריצה לאגדות הילדים כך: "הצינורות הן גם כלי לבנייה אך הם גם מושג קבלי נפוץ" מציין אברהם
מענין לדעת כי איורים למגילת אסתר נתגלו לראשונה כפי שסיפר פרופ' שלום צבר על קיר בית הכנסת ״דורא אירופוס״, משנת 244 לספירה והוא ניצל מארגון דאעש ברגע האחרון והועבר למוזיאון בדמשק. יעברו כמעט 1200 שנים עד שיתחילו לאייר מגילות אסתר בתקופת הרנסס והחל מהמאה ה 17 באופן תדיר יותר בהולנד ומשם ליתר קהילות יהודיות באירופה.
ראוי לציין כי בימים אלו מציינת גלריית המקלט 20 שנים לפועלה והיותה חלוצה בתחום האומנות של חרדים בעלי תשובה ואמנים מהפריפריה החברתית. המקום נוסד על ידי האבות הרוחניים של תנועת התשובה אי שם בין שנות השישים לשבעים: מרדכי (פופיק) ארנון, אורי זוהר ואיקא ישראלי שלאחר כברת דרך ארוכה הבינו שאפשר לשלב גם אומנות בחייהם והם הפכו לסוכני שינוי שמנסים לגרום לחברה החרדית לצרוך אומנות שהיא לא רק פריטי יודאיקה. מעניין אגב לערוך הקבלה בין תת מגזר 'החוזרים בתשובה' לבין 'היוצאים לשאלה' שניהם אגב בעלי מאפיינים של חברת מהגרים (הגירה תרבותית פנימית) וכמי שחיים באזורים הלימינליים של החברה ונושאים עמם מטען תרבותי הם מייבאים רוחות שינוי והיום שהגבולות כבר מטושטשים אז המלאכה קלה יותר.
לציון המאורע הפיקה אוצרת הגלריה ד"ר נעה לאה כהן, מגזין שירה מקסים בשם 'קול.שירה. תשובה' (שבדרך כלל מוקדם לשירת נשים חרדיות) שמוקדש לשירים שעוסקים בתנועת התשובה בניהם לכדו את תשומת לבי: ECSTATIC MEDITATION ב'שבט תל אביב' של תות הרמס סטורי שמתחיל כך:
בלב תל אביב
אהבתי
אין הנחות ומבצעים
דרך מנחם בגין פתוחה
הרכבת באין פסים
או 'כדורסל' של חגי חריף
משה קבל
ומסר
וקבל
ומסר
וקבלו
ומסרו
ולמה לא עצרו
ונשמו
והגם השיר 'קנאות' של נהיר לבי :
רצועות התפילין
עלולות לחסום זרימת הדם
מהיד ללב
הגיליון המועצב למשעי רצוף ציורים של האמן דובר שי
דברים מסוג אלו מהווים אבן דרך בביסוסה של 'תנועת התשובה' בתוך היהדות החרדית כתנועה בוגרת ומספיק בטוחה בעצמה שאינה זקוקה לאישור החרדים מדורי דורות מחד גיסא ואינה מסתכלת ברתיעה אל החילונים
קישור לדף הפייסבוק של הגלריה :
https://www.facebook.com/cohn.noa
