הנסיך חסן קרא לישראל להתמודד באופן יסודי עם המנטליות הטרוריסטית. הוא הסביר שהתנועות הקיצוניות לא מסתפקות בטרור פיזי, אלא יוצרות סיפורי כיסוי אידיאולוגיים: "הם יכולים ליצור סיפורים קומוניסטיים או אידיאולוגיה סוציאליסטית… והם צריכים מקום (פלטפורמה) לקבל החלטות. וזה (הטרור) צריך להיגמר מהשורש."
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
מוסעב חסן יוסף, הידוע בכינויו "הנסיך הירוק", בנו של מנהיג חמאס בגדה המערבית, שימש בעבר כסוכן בכיר של השב"כ ומסר מידע מודיעיני שהוביל למניעת פיגועים רבים. מאז שהתנצר ועזב את הארץ, הוא הפך לפעיל הסברה בולט למען ישראל. במהלך מסע ראיונות והרצאות בישראל, במהלכו הציג את נקודת מבטו הייחודית על הסכסוך, הגיע לוועידת הדיפלומטים של מוזיאון ידידי ישראל. מוסעב טען כי המאבק הפלסטיני הוא הרבה יותר מקונפליקט מקומי: הוא מדובר ב**"מלחמת עולם אידיאולוגית"** הניזונה מתעמולה ותומכים ברחבי העולם, וכי הבעיה האמיתית טמונה לא רק בארגון הטרור חמאס, אלא במערכת הפלסטינית כולה.
תקיפה חזיתית של התנועה הפלסטינית
בנאום חריף במיוחד, הניף "הנסיך הירוק" את נס המלחמה ב"פלסטיניזם", אותו הגדיר כתנועה של שנאה ו"מנטליות של קורבנות" שיובאה למערב. הוא פתח את נאומו בתיאור העניין הפלסטיני כ**"חור שחור שיכול לבלוע הכול"**, והאשים את התנועות הפרו-פלסטיניות בכך שהן משמשות ככלי בידי כוחות רדיקליים. לדבריו, תנועות אלה הפכו לכר פורה עבור "כל אלו שנכשלו בחיים" כדי להשליך את שנאתם על "העם היהודי, המיעוט הפרודוקטיבי ביותר שיש שם". הוא טען כי המנהיגים המערביים, על ידי מתן במה לתנועות אלה, "הזמינו את פלסטין ל'חצר האחורית' שלהם", והזהיר: "זה הולך לחזור ולפגוע בהם בשלב מסוים. הציפייה שלי היא למלחמת אזרחים באירופה". יוסף ראה במהומות ובמחאות באירופה ובארה"ב ביטוי להתעוררות כוחות פנימיים שמאיימים על יציבות המדינות המערביות.
נרטיב שקרי מבית היוצר של הרשות הפלסטינית
נאומו של יוסף התייחס באופן ישיר ובוטה לרשות הפלסטינית, אותה הגדיר כאחראית הראשית למצב הנוכחי, לא פחות מחמאס. "היום אנחנו מתמודדים עם ההשלכות של העבודה המרושעת של הרשות הפלסטינית, מכונת התעמולה שלהם", אמר. הוא טען כי לפני ה-7 באוקטובר, הרשות מימנה והעצימה את תנועת ה-BDS, ובכך "הכינה את הקרקע, כדי להפיץ שנאה נגד ישראל". הוא התייחס ל-7 באוקטובר רק כאל טריגר של הג'יהאדיסטים, בעוד שהרשות הפלסטינית, לדבריו, היא זו ש**"רכבה על הגל"** וניכסה את הנרטיב לעצמה. יוסף תיאר את המנטליות הפלסטינית כ"הסתה שנואה, מנטליות של קורבנות שמבוססת על טראומה שהם גרמו לעצמם, תוך האשמת ישראל ושאר העולם". הוא טען כי הפלסטינים אינם עם, אלא אוסף של אנשים המאוחדים רק ב**"אסון שהם גרמו לעצמם, כתוצאה מהחלטות גרועות"**. הוא תקף את עצם השימוש בשם "פלסטין", אותו כינה "ישות קולוניאלית", והוסיף כי האנשים המשתמשים בו כלל אינם יודעים להסביר מה הופך אותם לפלסטינים. "הם אפילו לא המציאו את השם 'פלסטין'," אמר.
עזה כבסיס למלחמה אידיאולוגית וסופה של האשליה
הנסיך חסן התייחס למלחמה בעזה כנקודת מפנה, וטען כי ישראל לא צריכה לסיים את פעולותיה כל עוד האידיאולוגיה הפלסטינית לא מוטטה לחלוטין. הוא הדגיש כי הפתרון הצבאי לבדו אינו מספיק: "זה לא רק חמאס… אם נתמודד עם חמאס היום, למטה תהיה קבוצה אחרת." הוא הזהיר כי הקבוצות שיבואו לאחר מכן עלולות להיות קיצוניות יותר מחמאס: "אם הם קומיוניסטים, הם הרבה יותר מסוכנים מהג'יהאדיסטים. אני מבטיח לך." הנסיך חסן קרא לישראל להתמודד באופן יסודי עם המנטליות הטרוריסטית. הוא הסביר שהתנועות הקיצוניות לא מסתפקות בטרור פיזי, אלא יוצרות סיפורי כיסוי אידיאולוגיים: "הם יכולים ליצור סיפורים קומוניסטיים או אידיאולוגיה סוציאליסטית… והם צריכים מקום (פלטפורמה) לקבל החלטות. וזה (הטרור) צריך להיגמר מהשורש." הוא קרא לישראל ולמערב להתמודד עם האידיאולוגיה הפלסטינית: "צריך להתמודד עם עזה, ובגדה המערבית, עם מה שנקרא מחנות פליטים. כל אלה צריכים להיגמר למטה."
המאבק האישי וקריאה למערב
יוסף שיתף בחוויותיו האישיות ובסיבות שהובילו אותו לעזוב את רמאללה. הוא סיפר כי עזב את "החושך של חברה כזו – תרבות חירשת, תרבות של אונס" שבה אנשים "שמחים כשפיגוע התאבדות פגע בירושלים או בתל אביב". הוא סיפר בכאב כי גם בארצות הברית, לשם היגר כדי למצוא חופש, הוא נרדף על ידי מהגרים פרו-פלסטינים. הוא טען כי הקיטוב בחברה המערבית הוא תוצאה ישירה של "שיתוף הפעולה בין הקומוניסטים והאיסלמיסטים" שפועלים יחד כדי לשנות את הסדר העולמי.
בדבריו, מוסעב התייחס בגלוי לחשש לבטחונו האישי, וציין כי עמדתו הבלתי מתפשרת מסכנת את חייו. הוא הודה בכנות כי ייתכן שייהרג בשל דעותיו, ואמר: "וגם אם זה אומר שהם יוכלו לחסל אותי, הם יכולים רק לחסל את האמונה שלי." הוא הבהיר כי יוכלו לפגוע בו פיזית, אך לא יוכלו לשבור את רוחו ואת אמונתו. הוא התייחס גם למורכבות קשריו עם זהותו הערבית והפלסטינית, וציין את הקושי במצבו הנוכחי: "אז אפילו בירושלים, איפה אני אמור להרגיש בסדר? אני לא מרגיש בסדר." הוא מודע לכך שפעולותיו למען ישראל מסכנות אותו, אך הוא ממשיך בדרכו, כיוון שהוא מאמין שהמאבק הוא על עקרונות האמת והצדק.
במסר חד-משמעי לישראל, הוא סיכם: "אני חושב שישראל לא צריכה להחליט עד שהמקום יחד נגמר." דבריו של יוסף, ששילבו נרטיב אישי עם ניתוח גלובלי, הותירו רושם עז בקרב הקהל, והציגו עמדה שאינה מובאת בדרך כלל בשיח הציבורי במערב.
