בגיל תשע בתה של האמנית הישראלית הבינלאומית, אריאן ליטמן נכוותה קשות בפעילות של הצופים אחרי חודשים ארוכים של טיפול מסור והמון חבישות החלה ליטמן לחבוש בתחבושות אתרים סמליים טעונים היסטורית: היא עטפה את פסלו של אלכסנדר זייד, 'חבשה' את מצדה, נכנסה עטופה לים המלח ועטפה עץ זית ליד גדר ההפרדה. בימים אלו עולה תערוכה חדשה שלה בה היא תפרה שמלת כלה מאלפי תחבושות לבתה הקטנה שמשתתפת איתה במיצג וידאו מרגש בו היא חושפת את הצלקות באותו המקום בו אירע האסון "אני מחברת בין האמהות הפרטית לזו הלאומית".
התערוכה החדשה של האמנית אריאן ליטמן (61) "ארץ – אם", עטופה בסמליות ובמשמעות כפולה. ממש כמו המפגש המרגש שהתרחש בערב הפתיחה כאשר למקום הגיעו שתי האחיות של מחלקת הילדים של בית החולים 'הדסה' שטיפלו ביד נאמנה בבתה של האמנית – קליה, שנכוותה קשות בשנת 2009 כשהיא הייתה בת תשע וסיר שמן רותח נשפך עליה בעת שהייתה במחנה של הצופים. עפנאן, אחות מוסלמית מאום אל פאחם זוכרת את המקרה הזה "אני בדיוק התחלתי לעבוד בבית החולים והיא הייתה הילדה הראשונה שטיפלתי בה". האחות השנייה תמר יוצאת העדה האתיופית הגיעה אף היא לתערוכה "אנחנו מטפלים במחלקה בילדים שמגיעים אלינו עם כוויות כמו קליה, עם שברים, ילדים שמתמודדים עם טראומות וניתוחים. אי אפשר היה לשכוח את קליה והמשפחה המיוחדת שלה".
המקרה המצער בו אפילו לא הוזמן עבור הילדה אמבולנס כמו שמתארת אימה הוביל את האמנית לסדרה של מהלכים אומנותיים שהם פועל יוצא של המקרה "הפציעה של בתי היווה טראומה עבורי ועבור המשפחה. עבור קליה זה היה סבל פיזי ועבורנו סבל רגשי. בעקבות כך התחלתי לקשר בין האמהות הפרטית שלי לבין זו הלאומית. התחלתי לחבוש מפות של ירושלים. חבשתי את פסלו של אלכסנדר זייד כי זה מסמל את 'הפצע' של העמק והאוטופיה של הקיבוצים. גם באתר הלאומי מצדה חבשתי את בתי. מקום שמסמל פצע היסטורי שלנו. הלכתי לבצע חבישות גם בכפר הפלשתיני הנטוש בפאתי ירושלים – ליפתא. חבשתי עץ זית ליד חומת ההפרדה וגם בים המלח שמהווה עבורנו 'פצע אקולוגי".
ליטמן עלתה לישראל בגפה משוויץ כשהיא בגיל 18 והיא בוגרת מצטיינת של לימודי אומנות בבצלאל. היא הציגה בגלריות נבחרות בארץ ובעולם ואף זכתה בפרסים על עבודותיה. כדי ללמוד את הסכסוך הישראלי – פלשתיני היא הפכה לצלמת של עיתון שוויצרי. אחרי הפיגוע הנורא בקפה מומנט בירושלים של ימי האינתיפאדה השנייה, הורתה ליטמן לרופאים לשאת מפות סגר של ירושלים על אלונקות וביקשה מנשים לבושות לבן שתיפקדו כאחיות לתפור את המפות בתפרים ירוקים "ירושלים בה אני חיה היא קרועה מפנים, אכולת טראומות והיא למעשה פצע היסטורי שלא מפסיק לדמם".
בתערוכה שלה בשם 'ארץ פצועה' אותה הציגה בימי הקורונה היא הציגה מפה ענקית של ישראל בגודל של 3.5 מטר שעליה היא יצקה גבס ותחבושות וסימנה בחוטים אדומים את נקודת המחאה של הדגלים השחורים.
בתה של ליטמן, קליה (21) צלמת ואשת קריאטיב הגיעה נרגשת לתערוכה "זה בשבילי סוג של סגירה מעגל ואני כל כך שמחה שהאחיות שטיפלו בי הגיעו אף הם".
בעבודת הצילום "האמנית והמוזה שלה" , האם-האמנית אוחזת בחבישות של בתה הישובה מולה, ומסייעת לה להשתחרר מהן ולחשוף את הצלקות שלה. תחבושות המשולות לשלייה, מרמזות על הקשר הביולוגי ועל קשר של אם לביתה . הצילום פותח בשיטת קולודיון ,שיטה ששימשה צלמים בשנות ה-50. הקולדיון הוא חומר כימי ש"פוצע" את הצילום, הוא שימש את הרפואה כחומר שנועד לסגור
פצעים פתוחים בשדה קרב, והוא מרכיב שנמצא בפצצות ובקבוקי תבערה "החומר הזה" כותבת האמנית האוצרת ד"ר נאוה ט' ברזני "מסמן את כל מטען היצירה של ליטמן : את הפצע, את הריפוי, ואת הצילום".
למרות הפציעה הקשה ונושאים הלא פשוטים שמוצגים בה האם והבת משדרות מסר אופטימי "היום אני במקום חזק בו אני שלמה עם כל מה שאני עושה בחיים. זה לגמרי חלק מהסיפור שלי. אמא שלי יצרה מהמקום של הכאב יצירות מדהימות ומעוררות השראה ואני לא הייתי משנה דבר מכל זה".
בעקבות אירועי השבועות האחרונים, המתח השנאה והפילוג ליטמן כבר חושבת על הפרויקט הבא שלה "אני אולי עוד אחבוש את סמל המנורה שניצב מול הכנסת – פסל עתיר סימבוליות שהוא גם סמל המדינה".
לסיכום אומרת ליטמן : "התחלתי עם פרויקט 'החבישות' ואני לא יודעת אם הייתי עושה את זה לולא הפצע של בתי. ויש לפעמים דברים שאנחנו לא תמיד מבינים אותם עד הסוף ומשהו שהתחיל כאירוע עצוב אתה לא תדע לאן זה ייקח אותך בסוף"
גלריה אגריפס 12
ימים שני עד חמישי: 16:30 – 19:30 בימים שישי, ושבת : 11:00 – 14:00
נעילה : 18.3.2023
