איש שחוזר לבית אביו החרדי בירושלים ולעולם שממנו ברח, אחרי 25 שנים של חילוניות גמורה. ההצגה בוצ'ה שמועלית כעת בתיאטרון החאן מראה את המורכבות ביחסים בין אב לבנו, בין העולם החרדי לחילוני והאדם לאלוהים. “מה שיפה במחזה הוא הדואלותי, אין שחור או לבן, בעצם תוכן מתחלף בתוכן והכל זה אנשים"אומר השחקן דודו בן יוסף בראיון
אחרי 25 שנה שבהם זנח את הדת ועוד ניהל רומן עם אשת איש, חוזר בוצ'ה לבית אביו החרדי בירושלים ולעולם שממנו נמלט. הוא טוען שאביו צלצל אליו וביקש ממנו לבוא אבל האבא, חולה אנוש, מכחיש. הצגה החדשה "בוצ'ה" בבימוי של איגור ברזין, שמועלה כעת בתיאטרון החאן, מראה לנו תשקיף של יחסים בין אב לבנו, תוך הצצה לנבכי החברה החרדית, בין האדם לאלוהיו . אבל נראה שגם העולם החילוני מובא בה לידי ביטוי.
"מה שנורא מעניין במחזה הזה, זה שהייתי רוצה להגיד שזו דמות שהולכת לגיהנום ולחזרה, אבל היא בעצם הולכת לגיהנום ולגיהנום", אומר דודו בן יוסף שמשחק את הדמות הראשית, "הייתי מגדיר זאת 'גאולה דרך הביבים', כי זה אדם שגדל בבית חרדי עם אב מאוד דומיננטי, התפקר ויצא לעולם חילוני והוא חוזר אחרי 25 שנים לבית הזה. יש שם הרבה שאלות שקשה לתת עליהם את התשובה. למה בדיוק הוא חזר? האם חזר בשביל צוואה, האם הוא ידע שאביו נמצא על ערש דווי? מה שיפה במחזה שזה משאיר הרבה דואליות. גם בסופו יש הרבה שאלות, קצת כמו בחיים ששום דבר זה לא שחור או לבן, למרות שאנחנו עוסקים בעולם של שחור ולבן, של חרדים".
והיא משקפת את העולם החרדי בעיניך ?
"איגור הוציא את זה לעולם של פולקלור, ההצגה לא עוסקת באקטים חרדים או בתגובה להם אלא יותר ביחסים מאוד מורכבים בתוך המשפחה. אנחנו עכשיו ערב חג לפני ליל הסדר ואני רואה כמה סביבי בורחים לחו"ל רק כדי לא להיות בקרבת המשפחה המורחבת. המורכבות המשפחתית בעולם חרדי או חילוני נשמרת בהצגה כמהות והמחזה עוסק בזה אדם שמחפש את דרכו חזרה מהעולם שאליו יצא, הוא מחליף נראות בנראות . הרי בעולם החרדי מאמינים ב'נעשה ונשמע', הכל בעזרת השם וכל התשובות נענות בתפילות, ואיגור לא מצא לזה תחליף בעולם החילוני והוא צריך לייצר לעצמו את התשובות”
ההצגה בוצ'ה היא מאת חתן פרס ישראל יוסף בר יוסף ומהווה עבודת בימוי ראשונה בתיאטרון רפרטוארי בכלל ובתיאטרון החאן בפרט של איגור ברזין, מייסדו ומנהלו האמנותי שלתיאטרון "מלנקי". משתתפים בה גם גיא גורביץ', יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, דימה רוס ונועם שנהב.
כחלק מההכנות להצגה בן יוסף ושאר חברי הצוות נסעו לכמה ביקורים בשכונת מאה שערים וגם התארחו בבית של חרדי שהוא אב ל-18 ילדים "ואתה רואה שבעצם תוכן מתחלף בתוכן והבדל גדול לא יהיה כי זה בני אדם בסופו של דבר. כמו שהחרדים שמים דגש על הנראות באופן שלהם גם החילונים שמים אבל אחרת. מערכת יחסים אינטימית נוצרת בין המשפחה וכמו שרואים בהצגה יש מערכות יחסים בין הדמות שלי לשל אחותי, לאבא שלי, לבעלה של אחותי. איגור שם המון המון דגש על אותנטיות בעבודה האומנותית דרך התנהלות בתוך הדינמיקה בין האנשים, כל העולם שלהם מסופר וזה דבר שמאוד כיף לי באופן אישי".
איך התחברת לדמות שלך ?
"העולם החרדי לא אומר לי הרבה כמו שאין לי הרבה עוינות כלפיו, ההתעסקות מבחינתי היא לא בעולם החרדי אלא צלילה למהלך נפשי של האדם, במובן הזה זו הזדמנות נפלאה לחקור מקומות בנשמה שחלקם מאוד חשוכים. בחזרות אתה מתרגל לעולם שכולו הליכה בתוך משהו מאוד מורכב מבחינה נפשית אז כשחקן מה אפשר לבקש יותר? אני בחאן כמעט 4 שנים וזה תמיד נראה לי שמורת טבע, מקום מוגן ורך ומאפשר. אין מתנה גדולה יותר מזו".
איך הרגישה לך העבודה על התפקיד, ועל ההצגה בכלל?
"תמיד עבודה בחאן זו עבודה של קבוצה קודם כל. אתה פוגש שחקנים שאתה בעמדות שונות איתם, פעם אתה בתפקיד מוביל ובפעם משנה, יש פה מעורבות של שחקני חאן שזה תענוג גדול , עבורי פעם ראשונה שאני משחק עם נעם שנהב ודימה רוס".הסיור לא היה משנה הרבה אבל נתן משהו בהבנה של חילונים וחרדים שמחליפים נראות בנראות , ליוהו אותנו מישהו שאמר שהאנשים האלה נמצאים בין עולמות כי החרדים אמרו לי רואים בי חזור בתשובה כמשוגע מה יש לך לעשות אצלנו ומי שעזב את העולם שלהם מאיים עליהם , הוא חזר בתשובה. ברגע שאתה מתחיל לפקפק שם הבעיה מתחילה אבל אמנות באה לפקפק בכל אל שרק יכול להיות לא ? אז יש בזה תענוג גדול אני רואה גם את הקהל איזה תהליך לא פשוט הוא עובר כי התגובות חזקות מאוד אני רואה על הפנים שלהם , בא לחויה מאתגרת גם השפה של יסוף בן יוסף מאוד מורכבת אין דבר יותר רחוק מערוץ 2 , מאתגרת תובענית ושפה עשירה. בהנאה פשוט"
צילום: ז'ראר אלון
