'חידת שושני' הוא סרט דוקו של הבמאי מיכאל גרינשפן שמתחכה במשך יותר מעשור אחר דמותו האניגמטית של 'מר שושני' אינטלקטואל יהודי מסתורי שהשפיע על הרב קוק, הרבי מלובביץ', הפילוסוף עמנואל לווינס וכן על זוכה פרס נובל אלי ויזל.
הוא מוגדר כאחד האינטלקטואלים היהודים החכמים במאה העשרים. הוא ידע עשרות שפות, ניחן בזיכרון פנומנלי והשפיע על הוגים כרב קוק, הפילוסוף עמנואל לווינס וחתן פרס נובל אלי ויזל ובכל זאת רבים לא מכירים את 'מר שושני' שפעל משך עשרות שנים באירופה, ישראל ודרום אמריקה תחת זהות בדויה, לבוש סחבות ומדיף ריח רע. סרט חדש עליו עמל הבמאי מיכאל גרינשפן משך יותר מעשור רוקם ביד אמן תעלומה בלשית חוצת ארצות תוך שהוא מנסה לפתור את 'חידת שושני' אך ככל שנדמה שהבמאי מצליח ללכוד פרט מידע כך נדמה שהמרחק להבנת האיש מתרחקת ממנו. הסרט משלב קטעי אנימציה והוא משלב בתוכו ראיונות עם אלי ויזל, פרופ' שלום רוזנברג שחקר את מחברותיו של שושני שכתובים בכתב סתרים וכן אנשים שהוא פגש בדרך שמחלקים את חייהם "לפני ואחרי שפגשתי את מר שושני". הם אומנם לא יכולים לזכור דבר מתורתו אך הם יכולים להישבע ששום דבר לא נראה אותו הדבר אחרי שהם שהו בחברתו. אלי ויזל עצמו שנחשב לאחד מהיהודים המשפיעים במאה העשרים אומר לבמאי "שאני חב את כל עבודתי לשושני".
כשנאני שואל את הבמאי גרינשפן על הסיבות שהביאו אותו להשקיע כל כך הרבה שנים במחקר אודות מר שושני הוא אומר: "אז אני אגיד לך, כל מי ששומע על הדמות הזאת, התגובות שאני בדרך כלל שומע זה 'לא מאמין' בהתחלה, ואם אומרים לו שזה סיפור אמיתי שבאמת היה אדם כזה. זאת אומרת כל בן אדם שהוא קצת סקרן, יתעניין בזה. זהן בן אדם שכפי שטייל בכל העולם ידע את כל השפות, ידע הכל. בעל פה השפיע על גדולי הפילוסופים,
החוקרת הודיה סמט הר שפי שחקרה את הכתבים של מר שושני סיפרה שהמסר של שושני היה: "שאת התבונה אי אפשר ללמד, צריך ללמד איך להגיע אליה".
פרופ' חנוך בן פזי, מומחה למחשבת ישראל שנכח בפאנל סיפר על משנתו של שושני וביטא גם נימה אישית ברוח הימים הללו: אנחנו רואים את הסרט של שושני בתקופה מוזרה, אני מהסס בכל מילה ומילה ומזכיר שלוינס מתאר שבתוך כל הניסים של חנוכה יש נס אחד שהוא הכי חשוב והוא אינו מוזכר. הוא מסתתר ולא מתייחסים אליו: והנס הוא שהיה פח אחד של שמן שנשאר טהור.
תמיד חושבים על הנס שמצאו פח שמן שהספיק לשמונה ימים ונס המלחמה של המכבים אבל הדבר המדהים הוא שהיה משהו טהור ששמרו עליו. שמישהו טרח בכל התקופה האפלה לשמור על משהו טהור. במאמר של לוינס שהוקדש לשושני הוא מתאר את האיש ששומר על הדבר הטהור והזך. אז בזמנים שדגלי הצדק מונפים אל על וההיכלות עומדים זו לא חוכמה להיות נשמה טובה. החוכמה לשמור על הטוב היא כשהעולם מתפרק. כשהעולם נשבר. כשהוא בחורבן. בזמנים כאלו 'האיש הטוב' הוא זה שמוציא את ספינתו ללב הסערה. כלומר – הנכונות שלו להכנס ללב הסערה היא האפשרות לשמור על הטוב. למתי ? לעולם שיבוא. אני חושב שבשביל לוינס, שושני הוא האיש ששמר על הטוב בעולם בגלל שהוא היה מטורף ולא בגלל הגאונות שלו. ולא בגלל הידע שלו. בגלל הנכונות שלו לקחת את העולם של התורה לתוך הטירוף המושלם. ללהבין שהעולם נחרב ומתוך המקום הזה לדעת שניתן לבנות משהו אחר. אני חושב שבעת הזו שאנו נמצאים בעולם שחרב, מנהיגות שקרסה לנו מול העיניים. אנחנו נמצאים פה באולם ואני חושב על הסיפור של יוסף שהוטל לבור ואפשר היה בסוף למצוא אותו במצרים. 1400 איש הוטלו לבור ואי אפשר למצוא אותם בשום מקום. אנחנו בעולם של משבר, בחברה שאנחנו מחפשים את הזיק של הטוב. אני חושב שהציווי של שושני אומר לנו 'ללכת אל תוך השבר' ומשם להתחיל לבנות מחדש את הדיבור, את השפה, משהו שיבנה אותנו מחדש".
