החברה החרדית עוברת שינויים בעקבות המלחמה ובכלל: בערב במה פתוחה בבית אורי צבי בירושלים התכנסו משוררים ומשוררות מוכשרים מהחברה החרדית חלקם גם התגייסו למאמץ המלחמתי מאז השביעי לאוקטובר ומביאים עמם קולות אחרים שמתבטאים בשירה שהם מפרסמים : נתן ראקוב מבית שמש החליט אחרי שפרצה המלחמה שזה הזמן לתרום לרוח העם והתגייס זה גם מתבטא היטב בשירו החדש בו הוא משלב חוויות מהטירונות בצורת כתיבה של משניות. לצידו עלתה על הבמה שולמית אורבך משוררת רבת פעלים שאף הקימה לפני כמה שנים כתב עת לשירה נשית חרדית. בשירה החדש 'הותר לפרסום' שנכתב בעקבות מאורעות השביעי לאוקטובר היא נותנת פנים ותוכן לידיעות הקצרות שכולנו נחשפים אליהם בחרדה כל בוקר: "אנחנו האמהות החרדיות מלוות בתחושת שותפות גורל את מה שקורה לחיילים". היא משתפת וחושפת את ספר השירה החדש שלה "נופלת אל השמיים"
רבות ידובר על השינויים של המלחמה על החברה הישראלית, אך כבר עתה ניתן לומר 'שמלחמת שמחת תורה' כמו שהחרדים מכנים אותה מהווה נקודת מפנה שלא לומר פרשת דרכים ביחסים שבין השבט החרדי ליתר השבטים: חמ"לים של אמהות חרדיות שארגנו מוצרים לחיילים, גמ"חם של מזון וציציות ועוד ועוד. .
השבוע הייתה לי בעניין תגלית נוספת כאשר פגשתי את נתן ראקוב (35) חרדי מבית שמש, נשוי ואב לארבע שעוסק בניהול פרויקטים עבור סטודנטים בוגרי המגזר ובכתיבת שירה. ראקוב החליט לנוכח גדול השעה לקום ולהתגייס לצבא:
"איך שפרצה המלחמה הבעתי עניין להתגייס לצבא. בראשון לנובמבר כבר עליתי על מדים. עשיתי טירונות מקוצרת של שבועיים ולאחר מכן המשכתי לשירות מילואים בגדוד חילוץ והצלה מתוך הרצון להיות חלק מכל מה שקורה כאן. להיות שותף במלחמה ובניצחון הרוח של העם הנפלא הזה". ראקוב מציין שאיתו התגייסו 116 בני אותו מחזור ולפניו היה מחזור של 120 אנשים וגם לאחריו התגייסו מספר דומה של אנשים.
הציניקנים יאמרו שזה עדיין מיעוט וזה עדיין לא חלק מהמייסטרים אך לחלוטין אי אפשר להישאר אדיש לזה ויש פה בהחלט תזוזה של הלוחות הטקטוניים של החברה הישראלית.
ביקרתי בשבוע שעבר בפסטיבל "יהי #02 – במתכונת מלחמה" של בית אורי צבי והקשבתי ברוב קשב למשתתפי ערב מיוחד תחת הכותרת 'מתחת לאלונקה' בו לקחו חלק משוררים ומשוררות מהחברה החרדית ובמה שהיה עבורי סוג של התגלות שיכולה להוות נקודת תפנית בהיסטוריה של השירה העברית המודרנית וכך בהמשך לזלדה ועגנון, החרדים שחונכו וגדלו על אהבת המילה הכתובה מביאים עמם משלב לשוני חדש לשירה העברית המתחדשת – קחו למשל את ראקוב לדוגמא שעושה 'היתוך משלבי' בין השפה הצבאית בה פגש כאשר עשה טירונות לבין השפה התלמודית רבויית המשמעויות.
המשוררת החרדית שולמית אורבך הקריאה בערב את שירה 'הותר לפרסום' – אותו משפט שמחסיר פעימה מלבנו כל בוקר – וזה כל כך נוגע ללב החיבור וההזדהות של אורבך שהוציאה החודש ספר שירה שני שלה בשם : "נופלת אל השמיים' שהפתיעה אותי כשאמרה לי שהיא הקימה לפני חמש שנים כתב עת לשירה נשית חרדית: "יש שירה נשית חרדית חיה ובועטת" היא מציינת
מי שמקדם במרץ את השירה החרדית לסוגייה השונים הוא המשורר והיוצר עדן אביטבול שהקים בבית אורי צבי את 'סלון נו נו' לכותבים מן המגזר החרדי: "קיימנו ערבי במה פתוחה על 'סמינר לבנות' או נושא כמו 'ישיבה' או 'צניעות'
אלו הן בשורות משמחות לתרבות העברית והיהודית והמתחדשת בה יותר ויותר קולות שלא נשמעו בעבר מתחילים לקבל חשיפה. כן יהי
