א.ד גורדון המחנך, ההוגה ואיש עבודת הכפיים מתקופת העלייה השנייה זוכה לעדנה בשנים האחרונות בזכות התפיסה האוניברסלית, הקשר לטבע והחיבור הבלתי אמצעי לאלוהות וליהדות. לכבוד שנת המאה לפטירתו יזם יחיאל נחמני(32) הפציפיסט שהולך בין העולמות את 'הקונגרס הקיומי' לכבודו שכלל שלושה ימים של שיחות על הגותו, סדנאות על נבואה, סיורי ליקוט, ערבי שירה לרחל (שהתכתבה איתו) ו'לילה קיצוני' עם 'האדמו"ר החילוני' שהיה מרקד עם החלוצים המיואשים – "גורדון היה אדם שהקדים את זמנו" מציין נחמני שהקים לפני יותר מעשור את המיזם התרבותי 'כביש אחד' שמחבר 'בין ת"א לירושלים, בין ימין לשמאל "הפקדתי את כל החסכונות שלי למען הפסטיבל".
כמה ימים לפני פתיחת 'הקונגרס הקיומי' 100 שנה לפטירתו של א.ד גורדון' נסע יחיאל נחמני (32) לקברו של א.ד גורדון ושם הוא כותב :
"מה בעצם מחבר בינינו? איש מדור אחר, מתרבות אחרת, איש שמעולם לא פגשתי. רק הרעיון 100 שנה עברו מאז שהלכת. קרוב לשנה אני מתרוצץ לא לוקח עבודות לא ישן כבר חודשיים לא יוצא להפסקות רב עם כל העולם לוקח על עצמי התחייבויות כספיות אדירות מפזר את כל החסכונות הכל בשביל רעיון- איש אחד בודד וחולה בשנת 1922 קם באישון לילה לכתוב במחברת , בשארית כוחותיו הוא כותב מילה ועוד מילה הוא מבין שבשבילו זה כבר נגמר שמהמחלה הזאת לא יצליח להתרפא שבחוץ המצב רק החמיר. שאנשים לא הבינו אותו אולי הוא מיואש אולי הרעיון שלו הוא דמיוני אולי עדיף לשרוף את הכתבים.
הוא כבר לא יודע האם הוא חוזה או שהוא סתם הוזה משוגע או נביא ברגעיו האחרונים הוא מחליט לחזק את האחרים תת הדף האחרון שלו הוא מקדיש להצלת חיים לנסיונות עידוד למשוגעים הבאים שיבואו אחריו. לאלו שירגישו שאף אחד לא מבין אותם לאלו שיחפשו את האמת בכל מחיר".
את נחמני איש מהורהר, שמהלך בין העולמות אני מכיר כבר כמה שנים טובות מאז שהקים את מגזין 'כביש אחד – עיתון לאנשים שמרגישים' כאשר פרסם בו ראיונות עם מלאכים בדמותם של הומלסים ושירים של דמויות קצה. בירושלים הוא יצר ערבים בלתי נשכחים בבית אליאנס בהם הוא קיים אזכרות לרחל המשוררת, זלדה ופנחס שדה "עלינו לקברו של פנחס שדה בהר המנוחות" נזכר חבר "הבאנו גיטרות ובקבוקי ערק . שרנו ושתינו עד שכבר לא ידענו מה השעה".
נחמני, דתל"ש שהתחנך בהתנחלויות הפך לפציפיסט שמוצא נחמה בהוגים הציוניים שגם הם כמוהו התנתקו מעולם התורה ועם נפש מיוסרת הם יצרו משהו חדש בזיקה לעולם הישן "גורדון הוא דמות הרבה יותר משמעותית מבריכת או חוף גורדון" הוא אומר ברצינות כשהוא מתכוון לתוכנית הלימודים בתיכונים שלימדה אותנו באופן שטחי וקצר על אותם דמויות מופת של הציונות: "כל מה שמיוחס לו בדרך כלל לא היה נכון: הוא לא הגה את 'דת העבודה' הוא בכלל יצא אידיאולוגיות. הוא לא היה ציוני כמו שתפסו אותו. הוא היה שונה מאוד. הוא גם לא היה סוציליסט כמו שאנשים חושבים. הוא היה דמות סופר מיוחדת שהקדימה את זמנה במאה שנה. הוא רלבנטי למה שקורה היום. לשיח העכשווי – כשהוא מנסה להתוות תפיסה הוליסטית בין רוח לחומר, בין הציבור ליחיד הוא נוגע בדברים ש'בניו אייג' לא הגיעו אליהם. מבין האנשים הגדולים שחיו באותה תקופה כמו הרב קוק, ברנר ש" עגנון והוא נדחק לפינה אך אני חושב שהוא הגדול מכולם אבל זה לא משהו שהיה ניתן לתפוס באותם שנים"
בשנים עברו באזכרה שנחמני ערך עבור גורדון הגיעו 50 איש, עכשיו לפסטיבל נרשמו כמעט אלף איש "הרגשתי שכתביו של גורדון נוגעים בשורש נשמתי. אמרתי לעצמי איך אנשים לא מכירים את גורדון. עבורי הוא ממש פתר לי דברים בחיים בכל הקשור להבדלים הפוליטיים בנינו. אני מאוד אוהב את תחום הפקות התרבות. קוראים לנו 'כביש אחד' ואנחנו מתעסקים בחיבור בין עולמות : ירושלים ותל אביב, דתיים וחילונים. חומר רוח. אנחנו עוסקים בדמויות שחיו על התפר כמו מאיר אריאל או גורדון. בעיניי זה יותר מגניב מסתם להגיע לפסטיבל מוזיקה ואני יוצר את החיבור בין פאן לבין עומק".
ההיסטוריון והסופר מיקי צור שהגיע לדבר באחד הפאנלים סיפר כי הפסטיבל לא הפתיע אותו "חשבתי שזה יקרה כי גורדון ידע לרקוד. לשיר לספר סיפורים. תמיד ידעתי שיש אנשים שרוצים 'לרקוד את העולם וגם לעבוד בעולם".
'הקונגרס הקיומי' התקיים בסוף השבוע האחרון בחירבת ארזה ביער גילה בירושלים והוא כלל בין היתר מפגש בין 'תורת הנוכחות של א.ד גורדון לזו של ימימה אביטל'. בין סיור ליקוט 'למקלחת יער' בין וסדנה מיוחדת עם הדמות השוטרת 'אז אולי' ממשטרת 'ישר אל הלב' שמסתובבת מאז המחאה של בלפור בדמות של 'שוטר – ליצן' ומרככת את לב המפגינים בבלפור, בשייח ג'ראח, בשער שכם שם היא עומדת מול קני הרובים ומחלקת לבבות.
