לא אחת אתה נופל על פאדיחה עצומה שקרתה לך. נפילה באמצע הרחוב; שטות שאמרת והאמנת בה כל החיים והוציאה אותך מטומטם לגמרי, ועוד בפני הבוס או הדייט שלך להערב; בדיחה לא מצחיקה ועוד ועוד ועוד. אנחנו חיים מפאדיחה לפאדיחה ומנסים כמה שיותר להדחיק אותה ולמזער נזקים. אז מה קורה שהיא מגיעה ברגע הכי אינטימי בחייכם?
אז כדי שתיפתחו קצת לאמת של עצמכם (ולא תדחיקו כמו שעשיתם מאז שהיא קרתה) אני אגלה לכם סוד עליי: הקאתי פעם על זין של בחור. הפאדיחה הכי גדולה של חיי בעולם. אכלנו סושי ושתינו יין – מתכון בטוח שמשהו כזה יקרה. אבל הרגשתי מצוין. האמת שזה חירמן אותי ממש (יין ישמח כוס אנוש) והתחלתי להתעלות מעל עצמי ולעלות עליו. התחלתי לנשק אותו בפה, אחר כך בצוואר, אחר כך בחזה ואז ירדתי למקום היפה ביותר בגוף הגברי: הזין שלו. ברוך השם היה לו זין מהמם.
ואני כל כך אוהבת למצוץ לגברים שזו הנאה צרופה- הסוכריה הבלתי-נגמרת הזו בפה שלך, המגע הקטיפתי העדין של העור, והוורידים הרוטטים ופועמים בחלל הפה והלשון שלך- יאמי! (פלא שגייז עפים על זה? זה הדבר הכי קרוב ללהיות בהריון שיש) ואז זה קרה. הרגשתי שהזין יותר מדיי עמוק בגרוני ורפלקס ההקאה עבד שעות נוספות. שנייה לפני שהספקתי לעצור את העניין- הוצאתי את הכל עליו, או כמו שאומרים: שפכתי מוקדם.
אז עכשיו שאני מתה מבושה, למרות שאתם לא יודעים מי אני, עיצרו שנייה לדמיין איזו פאדיחה קרתה לכם בזמן סקס: השתנת עליו? יצא לך צואה? הפלצת בגמירה? אל תשקרו לעצמכם- לכולנו זה קרה. סרטי הפורנו והארוטיקה יוצרים איזו רומנטיקה של הסקס- העור מתוח, הזין ענק, הציצים במקום המושלם והתחת יאמי-מאמי- שאף אחד לא זוכר שכולנו בני אדם עם מערכות גוף דוחות למדיי.
לפני הבחור שזכה להתזה מצדי הייתי עם הצלם מאילת. הבחור דחף לי אותו לכל חור אפשרי ומבלי לשאול אותי. כן, אהבתי את זה (גורם ההפתעה עזר, כי אם היה שואל לפני הייתי עונה לו בנחרצות "לא!"). זה היה אינטנסיבי ומרגש אבל בינינו, כשהוא יצא מהדלת האחורית, יצאו ריחות של זקן בן 100 שלא שולט בעצמו. חברים- אין מה להתבייש. זה פשוט קורה.
פאדיחות קורות כל הזמן. סיפרתי לכם כבר על הבחור שדימם מהחניכיים על הציצים שלי, על ההוא ששכח לנקות את הטבור שלו (עד כדי שיצא לו משם בחור נוסף… זה כמעט הגיע לשלישייה) ויש עוד כאלה. היה אחד שירדתי לו בצבא. היינו חדר ליד חדר. הוא לא היה הכי סקסי או חתיך- אבל הוא היה המפקד (אויש, אני כבר מגעילה את עצמי עם שיקולי הדעת הנוראיים שלי). מסתבר שזה לא קורה לו הרבה, אז הוא התרגש וגמר- ישר לתוך הפה שלי. ואני בלעתי. הפעם הראשונה והאחרונה שבלעתי את האיכסה הזה בחיי. ברחתי משם כל עוד רוחי בי (הנה רגע ששווה להקיא בו ולא קרה. באופן תמוה עור הפנים שלי נראה הכי טוב אבר בשבוע הזה).
ואחרי כל נאום הפאדיחות הזה, שאני מתביישת בו לגמרי אבל כבר הבטחתי לכם שיעורים מלמדים על התנהגות לא ראויה, אני חייבת לכם את המסקנה: מומלץ להציע את תפריט ה"ספיישל" שלך רק לבן אדם שאתם סומכים עליו לגמרי, כי אחרת שום חבר שלו לא יבוא לאכול אצלך. אף פעם.
