תערוכת הבוגרים של בית הספר לאמנות מוסררה הציגה השנה אוסף מרשים ומגוון של אמנים בניהם ענבל רז גלילי שיצרה עבודה שעוסקת במושג 'הצפה' : "ניסיתי לעצב רגש של ניתוק והצפה לכדי משהו קונקרטי"
איתן אלחדז ברק
תערוכת הבוגרים והבוגרות של בית הספר מוסררה בשנת 2024, מציגה את התוצרים של בוגרות ובוגרי המחלקות – צילום, אמנות מדיה חדשה, תקשורת חזותית ומוזיקה חדשה.בתום שלוש שנות לימודים, מציג כל סטודנט/ית פרויקט מותאם חלל, עליו הם עבדו בליווי מנחה אישי, באמצעות הדמיות והצבות ביניים. לקראת מועד התערוכה, הופך בית ספר מוסררה על כל חלליו למתחם תצוגה עשיר. התערוכה הרב־תחומית מפגישה בין המחלקות השונות ומראה עבודות הנמצאות על קו התפר בין אמנות לטכנולוגיה, תצלומים, תוצרים חזותיים שונים, מיצבי צילום ווידאו מותאמי חלל, עבודות סאונד והופעות מוזיקה.
עבודה יחודית שתופסת את העין היא של ענבל רז גלילי שהציבה בלב החדר מיצב שגורם לך להיות מוטרד : "בעבודתי אני משוטטת. מלקטת זכרונות וחומרים הנאספים פנימה ומיתרגמים לרעיונות מורכבים המפגישים בין טקסטורות, קומפוזיציות ואור. המיצב מכיל צילומי וידאו, רדי־מייד, פיסול והקרנות.
החלל נמתח ומשתנה איתי, הרגשות עוברים טרנספורמציה לאובייקטים שמייצרים מערכות יחסים זה עם זה ועם הצופים, שאינן תלויות בי עוד. כמו זרם תודעה קטוע שנתקל במערבולות ובמפלים, כך החלל מדמה התמודדות חדה ומפותלת עם הצפה רגשית מתמשכת.
סריגה מרושלת ומלאת חורים, תפירת בדי טול על חוטי ברזל, טוויית חוטים נוצצים, חיבור ברזלים חלודים. את הפסלים אני מפגישה עם חומרי וידאו שהפכו לטקסטורות ויזואליות, היוצרות צללים ומריחות אור. כל אובייקט מגיב אחרת להקרנה, לפעמים האור נבלע בחומר ולפעמים זולג דרכו. ההצפה הופכת לחומר פיסולי. אני מזקקת אותו ונותנת לו ביטוי מוחשי בעולם.
במחלקה לצילום תופסת את העין עבודתה של גאזל ראבוס שעוסקת ברכיבה על סוסים בהקשר הערבי פמיניסטי :
"מאז ילדותי אני רוכבת על סוסים בחווה המשפחתית. הרכיבה בטבע על הסוסה שלי העניקה לי תמיד ביטחון, יכולת להתבונן מגבוה על העולם, על הטבע שמקיף אותי.
בעבודתי אני מצלמת את עצמי, את אחיותיי ואת חברותיי – קבוצת נשים רוכבות על סוסות, בצילום אחד. כולנו בשורה אחת מישירות מבט למצלמה, למעשה למציאות, מביעות את ביטחוננו כנשים עצמאיות. חוויית הרכיבה והשהות במרחבים הפתוחים מעניקות תחושה של חופש ושחרור.
בעבודות הווידאו שלי אני מפנה את המבט למחוות תנועתיות איטיות של הסוסה שלי. נוצר מעין מעגל מתמשך של עוצמה ואנרגיה. היה לי חשוב לבטא את העמדה הפמיניסטית שלי ולתת ביטוי לעוצמה הנשית – נשים רוכבות על סוסות ערביות, אלגנטיות ועוצמתיות, לבושות בבגדים נשיים אופנתיים.
הן נוכחות בעולם. אני יוצאת נגד השפעת התפיסה המערבית על החברה הערבית שרכיבה על סוס פוגעת בדימוי האישה ועלולה לפגוע בבתוליה. אנחנו חזקות ויפות יותר כשאנו מתמזגות עם הסוסות ועם הסביבה.
