בעיר שחוברה לה יחדיו נראה שלא הכל מחובר : במצעד הדגלים צעדו בעיקר בני הציונות הדתית "מקווה שגם מי שאינם חובשי כיפה יצטרפו" סיפרה אחת הצועדות. מנגד ערביי מזרח העיר התלוננו על כל כך "סגרו אותנו מאחורי גדרות והשתמשו באלימות אז איזה מן שלום זה" קבלה ערבייה תושבת המקום. אבל מי שרצה לחגוג ברוח קצת אחרת הלך למתחם התחנה הראשונה שם קיימו יהודים וערבים תפילה משותפת על העיר והציגו פרוייקטים משותפים וסיימו בריקוד של להקה מעורבת
ביום ירושלים הגיעו אלפי בני הציונות הדתית למה שנהפך כבר ממזמן למסורת מצעד וריקוד הדגלים "היום הזה בשבילי הוא יום של חזרה לכור מחצבתנו. רגע של אחדות עם עם ישראל" סיפרה לי מרים ורהפטיג שעלתה לפני שנים מצרפת . לשאלתי מדוע ההחגיגות שהיא לוקחת בהם חלק לוקחים בהם חלק רק בני מגזר אחד השיבה "לצערי רב. אומנם רואים פה ושם אנשים ללא כיפה. יש ציפייה שלפחות דתיים יראו את יד השם בהיסטוריה של העם ואנו מקווים שכל עם ישראל חוגג ומרגיש את הרגעים הללו בדיוק כפי לפני 51 שנים כולם הרגישו את הרגע הייחודי שבו ניתן לגעת באבני הכותל".
ואפטה דג'לי תושבת מזרח ירושלים מצננת את ההתלבות מבחינה זהו יום לא פשוט "החיילים הזיזו אותנו שישים מטר מהחנויות תוך שימוש באלימות. סגרו את כל הדרכים לערבים ורק יהודים הולכים בהם אז איזה מין שלום זה ? אני שגרה פה כבר יותר משישים שנה גירשו אותי ואפשרו לאנשים שעלו לפני כמה שנים לצעוד".
לא הרחק משם במתחם התחנה קיימו ערבים ויהודים חגיגות קצת אחרות . באירוע 'מאמינים' התכנסו בני דתות שונות כדי להתפלל עבור ירושלים "ההבנה היא שאם אנחנו רוצים לחגוג את יום ירושלים ולהתפלל עליה אנחנו צריכים להבין שזו עיר שחוברה לה יחדיו ולכן צריך להכיר בכל הצדדים והפנים של העיר לכן היוזמה הזאת רצה כבר כמה שנים בה מתכנסים יהודים, ערבים ונוצרים וכל מי שרוצה להתפלל על ירושלים מתוך תחושה של חיבור ושליחות" כך מספרת רז אסתר מהיישוב מיתר שיזמה מפגשי נוער בין מתנחלים לפלשתינים במטרה לגשר על הפערים וללמוד במשותף קוראן ותנ"ך לצד טיולים.
