"בעלמא ובזמן קריב ואמרו אמן". שמע ישראל. זה מה שאנחנו צריכים לומר על האמירה האומללה של שני העיתונאים מ"החדשות". טוב, עיתונאי אחד ועוגייה. נכון, הם לא הסיתו לרצח והקדיש לא נאמר על ראש הממשלה באופן ישיר, רק על כהונתו, אבל האם לראש ממשלה נבחר לא מגיע מעט כבוד? איפה עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לפרובוקציה פוגענית?
נכון, הם נמנים מ"3 האחוזים האיכותיים", כדברי מר עוגייה (והם לא), אבל האם גם ה"איכותיים" ביותר לא יכולים, סליחה חייבים, לשמור על פאסון כשהם מדברים לקהל שלם, שצופה בהם מדי ערב? אין להם אחריות על מה שיוצא להם מהפה? הכל שמיש? הכל מותר?
וראש הממשלה הוא לא פרה קדושה. מה זה לוחם בסיירת מטכ"ל שנורה אל מול עיתונאי שנשרף כליל בתוך טנק? אוי ואבוי אם תאמרו משהו על נכותו של אברמוביץ בפומבי. אתם צפויים לעונש סקילה וירטואלי קשה מנשוא. לא שזה, או זה, צריכים שירדו לרמה הזו כדי לבקר אותם. לאברמוביץ יש לשון חלקלקה ללא עצם. דעותיו ידועות, הוא כבר נפל בפח כששימש קורבן לחיקוי מוצלח של יוסי וידר לאהוד ברק. ההשפלה הזו גרועה, כנראה, מלהישרף למען המדינה שאתה שורף במו לשונך, מדי יום.
אני לא אהיה צבועה ואשתף בגילוי נאות. במהלך השבת ניסחתי לא מעט ציוצים קשים ונוקבים על אישים שונים. כתבתי וכתבתי וכתבתי. פירסמתי ומחקתי. מחקתי כי בסוף כולנו בני אדם. זו קלישאה ידועה, אבל היא נכונה. כולם בסוף נפגעים. לכולם יש עקב אכילס. נקודה רכה בבטן. גם לאברמוביץ. גם למר עוגייה, אחרת לא היה ממהר להבהיר את דבריו. הבהרה פתטית, בעיניי.
יש לי ביקורת מכאן ועד אוסטרליה על מנהיגנו. מימין ומשמאל. על אלה שבחרתי ישירות ועל אלה שלא אעז לבחור בהם גם תחת איומי אקדח. אבל ראש ממשלה, ראוי לביקורת ככל שיהיה, צריך לקבל בסוף כבוד. הוא גם צריך להעניק אותה, אין ספק, אבל פי כמה וכמה עלינו, כאזרחים במדינה, לכבד את מי שנבחר להיות המנהיג של מדינת ישראל. כמה וכמה פעמים שייבחר, כל עוד החוק והציבור נותנים לו את המנדט לכך.
כן, גם אם בני גנץ יכהן כראש ממשלה הוא יקבל ממני את הכבוד המגיע לו. מותר לי לכבות את הטלוויזיה או את הרדיו כשהוא מדבר (סבתי, עליה השלום, הייתה נוהגת כך כשברק כיהן כראש הממשלה), אבל אני לא אירק לכיוונו כשאראה אותו או אקלל אותו כמה דורות אחורה בפומבי. אגב, אין לי שום דבר אישי לגבי בני גנץ- תקשורתית הוא גרוע כי הוא מנוהל גרוע (וכאשת מקצוע זה חורה לי) ויש לו תכונה אחת בלתי נסבלת וקוראים לה יאיר לפיד. עליו הביקורת שלי יכולה למלא ספר.
לכן ראוי ששני אנשי התקשורת יתנצלו. לא יבהירו, אלא ממש יתנצלו. זו לא בושה לומר "טעיתי". צריך לזכור משהו: כשאתה עובד בתקשורת או עומד מול קהל ומרצה או אפילו אישיות רשת או ציבור מובילה, למילים שיוצאות לך מהפה יש משמעות. אנשים רואים את מה שאתה כותב ומושפעים מזה: לטוב ולרע.
ובעידן שלנו כל מילה נשמרת ומתויקת בעמודי ההיסטוריה. אתה לא יודע איפה תהיה מחר, אתה כן יכול להוביל שינוי ולהנחיל מורשת. להחליט על דרך אחת, טהורה וזכה, שדרכה תעביר את המסרים שלך הלאה- לדור הזה או לדור הבא. אני כתבתי הרבה מילים קשות בסוף השבוע האחרון שנמחקו או לא פורסמו מעולם. למה? כי אני בוחרת לעשות דברים אחרת. תבקרו אל תקברו.
