תומר אביטל, בעל המיזם 100 ימים של שקיפות מנסה להבין מדוע מדינת ישראל אינה מטפלת בשחיתות הציבורית כפי שהיא מטפלת בפוליטיקאים שנחשדו בעבירות מין
אתה יכול לנכס לעצמך עשרות דונמים של קרקעות באופן לא חוקי ולהתמנות לשר (גלנט). לתעד הבטחת ג׳ובים מקצועיים לעסקנים (מירי רגב). לכונן מערכת מסועפת, מטורפת, של מתן וקבלת שוחד ולחזור לשולחן הממשלה (דרעי). אתה יכול לרכוש פנטהאוז ב-9 מיליון שקל מבלי שאיש יחקור מאיפה הכסף עד שמאוחר מדי (פואד) להיבחר אחרי ששתקת במשטרה (בוז׳י ושוב דרעי) לדהור ב-140 קמ״ש רק כדי לחנות חניה כפולה מחוץ לגלידרייה ולא רק להישאר השר לבטיחות בדרכים אלא אפילו לא לקבל דו״ח (ישראל כץ).
כמפלגה אתה יכול לתעל כספים לעיתונים שמשרתים אותך (יש עתיד), להיחשד מדי פריימריס בקניית קולות לרבות העלמת הוצאות-עתק ממבקר המדינה (הבית היהודי), ואפילו לזכות בהנצחת פרשה שלמה על שמך (ישראל ביתנו). השחיתות הלא מטופלת כמובן חוצה מפלגות: אתם יכולים לשלב ידיים ולטוסאתם יכולים לשלב ידיים ולטוס יחד במימון עלום לטיול מפנק בחו״ל, למשל. גם כח״כ בודד לא-מושחת אבל חסר-עמוד-שדרה, אתה מוזמן להפיל בסדרתיות הצעות חוק שכל בר דעת מהציבור הרחב תומך בהן – החל מהפיכת קק״ל לגוף מבוקר, וכלה בחשיפת המניות של חברי ועדת הכספים – ולשמור על הכסא.
אתה גם יכול כפי שסילבן שלום עשה – וזה עצוב לא פחות – ׳לשרת׳ את הציבור 23 שנה – מבלי שאיש יידע בדיוק מה עשית. גם אם זה כולל הזנחה פושעת של אוצרות הטבע של המדינה ורכיבה תקשורתית אינסופית על יוזמות שלעולם לא ייצאו לפועל אך חזרת עליהן בכל הזדמנות כי יש להן צליל מצוין. צליל של עשייה. יוזמת ׳שבתון ביום א׳ למשל (שמיותר לציין נותרה במגירה. מישהו פה היום בחופש?) או פרויקט התעשיה ׳שער הירדן׳ ש׳יוצא לדרך!׳ מדי חודש מזה 6 שנים (שאפילו אני חטאתי ב׳חשיפתו').
אבל יש דבר אחד, מסתבר, שאסור לנבחרי הציבור – לגעת בנשים העובדות עימם.
אני לא מפחית לרגע את החומרה שבהטרדות נלוזות ונפשעות לכאורה. מקומו של עבריין מין הוא לא מחוץ לכנסת אלא בבית הכלא. אבל למה רק עבירת מין? הרי פעם גם השחיתות הטיסה אנשים מהכנסת, לעיתים עד לעולם הבא. השר אברהם עופר התאבד עקב חשדות לאי סדרים. אלא שבישראל בואכה 2016 חשדות לפלילים מצמיחות למפלגות מנדטים. וכך נותרנו עם פילטר בודד – עבירות מין.
למה רק זה עובד?
אולי כי המאבק במטרידנים מאורגן ומוסדר: יש צבא שמאמין מיד למתלוננות ולא מרפה עד שמושג דין וחשבון. אבל זה לא יכול להיות רק זה; לא חסרים גופים שמתרעמים משחיתויות ומתריעים עליהן יום וליל.
לא – זו העובדה שעבירות מין הן מעל השמאל והימין. הן מעל אותה חלוקה שהפוליטיקאים מטפחים בכך שכל חשוד בשחיתות מלין על רדיפה פוליטית. בניגוד ל׳שחיתות׳ עם הרוע שבהטרדות מיניות כולם יכולים מיד להזדהות. גם לנער הגבעות וגם לשובר שתיקה יש אשה, אחות ובת. כולם מבינים שמדובר במנוול שניצל יחסי מרות או כפה את עצמו. אבל באותה מידה גם כל אחד מאיתנו משלם מסים, ומפלל למדינה מתוקנת. אז תעיפו מבט על הרשימה בתחילת הטור ובבקשה תגידו לי: איך לעזאזל גורמים לכך שגם סביב השחיתות אמות המידה יהיו מחמירות?
