מדריכי הטיולים של ירושלים מספרים לjerusalem times על ההתמודדות עם המצב הביטחוני הקשה וגם על הפתרונות המאולתרים שהם יוצרים לסיטואציה הממש לא פשוטה
בתקופה בה אנשים נוטשים את רחובות ירושלים ובתי עסק נסגרים בזה אחר זה, גם מה שאמור להיות "הצד החזק" של העיר נפגע פגיעה כואבת: התיירות. בעוד בתי מלון מדווחים בכלי התקשורת השונים על מספרים נמוכים מאוד של תיירים, גם מורי הדרך בירושלים מושפעים מהמצב הביטחוני.
אור ויז'ניצר, מדריכת טיולים בירושלים בשנתיים האחרונות, מספרת על הבעיה. "יש ירידה גדולה מאוד בכמות האנשים שמגיעים לארץ ובעקבות זה גם בכמות הפניות אלינו, מורי הדרך", הוא אומרת. "כל המדריכים והמורים שאני מכירה מספרים על ביטולים ועל החשש שאנשים מפגינים מהמצב הביטחוני". לדבריה, מבט אחד על העיר העתיקה מוכיח את מה שהיא מספרת, אבל לא רק שהאנשים לא רוצים להגיע – גם מורי הדרך לא בהכרח ששים לטייל באזור. "יש שינוי במסלול הטיול, גם בגלל ההימנעות של אנשים מהאזור וגם כי אישית למשל אני מעדיפה להימנע בעצמי. בתחילת אוקטובר קיבלתי שלוש הצעות לטייל בעיר העתיקה ולא הסכמתי. אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא מפחדת בקלות, שאני רוצה ושמחה ליצור מצב של הידברות, אבל זה הרגיש לי פשוט סיכון מיותר".
"לאחרונה הגיע זוג מארצות הברית שמאוד רצה להגיע לעיר העתיקה", מספרת ויז'ניצר. "היססתי בתחילה אבל לבסוף הסכמתי, רק שברגע האחרון הם החליטו לותר, ועשינו מסלול מקוצר ברובע היהודי בלבד". הבעיה, היא אומרת, לא נגמרת רק בעיר העתיקה. "אני מדריכה קבוצות של חינוך יהודי מארצות הברית, הן אמנם לא הפסיקו להגיע אבל בהחלט יש ירידה בהרשמה וההנחיות הפכו לברורות ונוקשות מאוד. בדרך כלל אנחנו עושים 'נייט אאוט' בן יהודה בו המבקרים מסתובבים לבד, לילה שכל תייר זוכר אחר כך. היום זה מוטל בספק וכנראה שנאלץ למצוא חלופה סגורה".
"מהרגע שהסכין הראשונה נשלפה, לא עבדתי במשך שלושה חודשים", מספרת גם ליטל ענבים, מורת דרך בארבע שנים האחרונות. "אני מדריכה הרבה בשוק מחנה יהודה ובשכונת נחלאות וכמדריכה לא הייתי נמנעת משום מקום, אבל לצערי במשך זמן רב לא היו פניות. דווקא סוף השנה, חודשי אוקטובר עד דצמבר, הם חודשים מבוקשים מאוד בתיירות הישראלית כי אנשים מבזבזים את שאריות התקציב השנתי, אבל השנה המצב הביטחוני מנע מאנשים להגיע".
לדבריה של ענבים, את ההשפעה של המצב הם ירגישו במשך חודשים ארוכים. "במצבים כאלה ההשפעה נמשכת זמן רב בגלל שאנשים מתכננים חופשות לטווח הרחוק, ומעטים יזמינו היום לעוד שלושה חודשים למשל", היא טוענת. "למשל בתקופת צוק איתן המשכנו לעבוד כרגיל, נסענו באוטובוס בין אזעקה לאזעקה, אבל בחודשים אחרי היה חלש מאוד בתחום. עכשיו אנחנו חווים את זה גם בלייב, וכנראה שמשיך לחוות את זה". יחד עם זאת, עכשיו משחזרה לעבוד ולהדריך, מתארת ענבים אופטימיות זהירה. "אני נמצאת כרגע בהדרכה של קבוצת תגלית, ודווקא מרגישים את המצב הביטחוני בגלל השינויים בנהלים – העובדה שיש שני מאבטחים לקבוצה במקום אחד למשל", היא אומרת. "מול התיירים שלנו אנחנו בשקיפות מלאה. ישבנו דיברנו על המצב, וכאשר שאלנו אם היו חששות לפני ההגעה לארץ, מתוך מאה האיש שהיו באולם אף אחד לא הרים את ידו. זה היה מרגש".
איל עמית מאידך, מורה דרך בחמש עשרה השנים האחרונות, מספר על חוויות קצת שונות. "אין ספק שיש תחושה קצת שונה באוויר, מין חוסר נעימות וזהירות, אבל לא בהכרח מרגישים את זה בפועל", הוא אומר. "יש כוחות בטחון רבים, וכולם פוקחים עיניים ונשארים ערניים, אבל אני מאוד משתדל שלא לתת לזה להפריע ודווקא לשדר תחושה של רוגע. אני גם ממשיך במסלולים הרגילים ולא מוותר על מקומות בגלל המצב הביטחוני".
"הדבר המעניין הוא שאמנם התיירים מפגינים הרבה חששות לפני הסיור, אבל לאחר מכן משתנות מקצה לקצה והם שואלים על מה מבלבלים כל כך הרבה במוח", מספר עמית. "זה דבר שחוזר על עצמו אצל תיירים שמגיעים לארץ באופן כללי – הם מגלים שישראל שהם קראו עליה בעיתון וישראל של המציאות הן מאוד שונות, ושהתחושות הרבה יותר בטוחות ממה שהם דמיינו לעצמם".
