זאביק אבינר, האיש העומד מאחורי תחיית קבוצות הפייסבוק הירושלמי מסביר בראיון מיוחד איך חזרה הקהילתיות למרכז החיים: "היום הפייסבוק הוא המודל שמחזיר את העיר למעין כפר"
אחרי שנים ארוכות של התרחקות מיישובים קטנים ומגורים בערים קרות ומנוכרות, נפתחות קבוצות פייסבוק קטנות ושכונתיות אשר מחזירות את חיי הקהילה למרכז. אם פעם כולם מסביבנו היו מכירים את כולם ואם רק רצית כוס חלב יכולת לדפוק בבית של השכן, היום פותחים פוסט בקבוצת פייסבוק ומקבלים מענה ברגעים ספורים ולב רחב.
ישבנו לשיחה עם זאביק אבינר, המנהל עשרות קבוצות פייסבוק ירושלמיות פעילות הנעות בין קבוצות שכונתיות, קבוצות נישה ייעודיות ואף את קבוצת "ירושלמים וירושלמיות" אשר מונה למעלה משלושים אלף אנשים. "הקבוצה הראשונה שפתחתי לפני כארבע שנים היא קבוצת "נחלאות", שעד היום צברה כאחד עשר אלף חברים והיא מאוד פעילה", הוא מספר. "לפני כשנה התחלתי לפתוח את הקבוצות הקטנות הייעודיות ולפני קצת יותר מחצי שנה את "ירושלמים וירושלמיות"".
"היום הפייסבוק הוא המודל שמחזיר את העיר למעין כפר", הוא אומר. "זה מאפשר לנו לחיות בעיר הגדולה עם הגבולות והפרטיות, ועדיין להיעזר אחד בשני, לאפשר מקום של הכרויות, חיבור בין אנשים ותמיכה. היום הרי מעטים מכירים את דיירי הרחוב שלו, אבל ברגע שקמה קבוצת פייסבוק פעילה ברמה הזאת, אותם רחובות הופכים לשכונה אמיתית".
אבינר משווה את הפייסבוק לבית כנסת. "כל אדם דתי מבלה בבית הכנסת מספר שעות ביום והוא הופך להיות עולם שאתה נמצא בו המון זמן, יש לו את הכללים שלו, אבל הוא מופרד מהמציאות ואתה מוצא את עצמך בשני עולמות שמתקיימים יחד", הוא אומר. "ועד כמה שבית כנסת הוא עולם מקביל, הדברים שבו לפעמים הרבה יותר ממשיים וחזקים מהמציאות האחרת, מחוץ לבית הכנסת, ויש לו גם השפעה גדולה מאוד על הקהילה, כי בית כנסת טוב יוצר קהילה טובה ולהפך. דבר דומה קורב בקבוצות הפייסבוק השכונתיות שלנו".
ואכן, לדבריו, נוצרה קהילה משמעותית דרך קבוצות הפייסבוק. קבוצות פעילות של בקשות לעזרה – החל מאנשים שמבקשים כוס חלב, וכלה באנשים שמבקשים תרומות גדולות, של נתינה הדדית, של תרומות ופרסומים קהילתיים ושיחות. "כמעט תמיד יש מענה ואנשים עוזרים אחד לשני לפעמים אפילו ברגעים", אומר אבינר. "אם מישהו נתקע בלי חימום לחשמל, או איזו בעיה טכנית ואפילו אוכל. אני זוכר למשל מקרה אחד בו מישהי כתבה באחת בלילה שבעלה במילואים והיא חושבת שיש מישהו שמציץ לתוך הבית. הייתי כבר בפיג'מה בדרך למיטה, אבל יצאתי והגעתי אליה תוך דקה בערך, ועד שהגעתי כבר היו שם ארבעה חבר'ה אחרים. אנשים באים בלי לחשוב פעמיים".
יחד עם זאת, הפייסבוק הביא אתו לא מעט בעיות, כאשר השיח במקומות שונים הוא פעמים רבות אלים ומתלהם. "הפייסבוק הוא באמת סוג של מיקרוקוסמוס אבל עם גוון מאוד מסוים", אומר אבינר. "מחוץ לפייסבוק אף אחד לא יעז לדבר כמו שרבים מדברים בפייסבוק, וכאן אנשים מרשים לעצמם להתבטא תחת האמירה 'חופש הביטוי' בלי הרבה בושה. המילים יכולות להיות כל כך קשות ומעוותות את המציאות, ומצאתי את עצמי מתעסק בזה הרבה בהתחלה", הוא אומר. לדבריו, במשך חודשים ארוכים ואף שנים הוא מחק בעקשנות פוסטים אלימים בקבוצת "נחלאות", ולאחר מכן כשפתח את "ירושלמים וירושלמית" נאלץ לעשות זאת גם שם, אבל הדברים נשאו פרי. "לקח הרבה זמן למגר את זה מ"נחלאות" וגם ב"ירושלמים וירושלמיות" זה לא היה פשוט כי מדובר על קבוצה ענקית עם אנשים מכל קצה וקצה בירושלים, אבל היום כשאני מדפדף בקבוצות אני עדיין מתקשה להאמין למראה עיניי. גם בפוסטים הכי טעונים ומורכבים אין קללות, יש שיח מעמיק. לאט לאט הצלחנו למגר את זה, ואני רוצה להאמין שזה נותן משהו גם מעבר לגבולות הפייסבוק. שאנשים לומדים שאפשר אחרת, אפשר להקשיב גם לדעות שלא נעים לשמוע ואפשר ליצור דיאלוגים".
לאורך החודשים והשנים האחרונות הקהילה עברה מהפייסבוק אל החוץ, עם יוזמות שונות שאיחדו עוד יותר בין אנשים. "אני חושב שהיוזמות והדברים היותר גדולים שאנשים עשו זה נהדר, אבל זה גם פשוט תוצאה של קהילתיות אמיתית", מסכם אבינר.
