מיוחד: עדי גרינבאום שהייתה האישה הצעירה בישראל שעברה כריתה ושיחזור של השדיים באותו זמן לאחר שלקתה בסרטן השד, מספרת לjerusalem times' על המאבק
לבסוף, כנגד כל הסיכויים גרינבאום הצליחה להגיע לפרופסור פרץ והייתה מטופלת שלה. "השגתי את המספר שלה דרך 144 וכששמעתי את קולה פרצתי בבכי, היא הרגיעה אותי ואמרה לי לבוא אליה ביום שלמחרת להתחלת הטיפולים".
במשך 9 חודשיים היא הסתובבה עם הגוש עד שהתחילה לטפל בו כשאת הטיפולים היא החלה כשהמחלה נמצאת בדרגה השלישית, מתוך ארבע. "אני זוכרת שהגידול התחיל בגודל כשני ס"מ והגיע לחמישה", היא אומרת. "נכנסתי לסשיין הראשון של הכימותרפיה וחייתי בפרדוקס כי ידעתי שהרעל שמכניסים לי לגוף אמור להציל אותי, אבל הרעל הזה גומר כל תא בגוף שלי, זה גמר אותי פיזית ונפשית. לפני כן כל מה שידעתי על טיפולי הכימותרפיה זה שהשער נושר ומזה הכי פחדתי, היה לי שער ג'נגי ארוך עם תלתלים. אך לאחר שהחזקתי גוש גדול מהשער שלי והוא נשאר לי ביד החלטתי שאני מגלחת את השער".
גרינבאום מספרת על ההתמודדות הקשה עם הטיפולים, הלילות שהעבירה כשהיא מחוברת לאסלה בזמן שהיא מקיאה ותופעות לוואי נוספות וקשות. "הצלחתי לעבור את זה כי ידעתי שאני חייבת לנצח את המחלה הזאת, גיליתי כמה כוח יש לבן אדם כשהוא רוצה לחיות".
טיפולי הכימותרפיה שעברה התפרסו על משך שנה שלמה והיו מאוד אגרסיבים, אבל – לאחר הסשן הרביעי הגידול נעלם.
"לאחר שהבדיקות הראו שאני נקייה מסרטן פרופסור פרץ דיברה איתי על הנושא הגנטי של המחלה. היא אמרה לי שקיימת סבירות גבוה שנשים צעירות יהודיות שחלו בסרטן השד הן נשאיות הגן של המחלה. עשיתי בדיקת דם שמטרתה לבדוק האם אני נשאית של הגן ולצערי תוצאות הבדיקה הראו שכן, מה שאומר שיש סבירות גבוה שהמחלה תחזור. באותו זמן לא ידעתי שהגן הזה יכול גם לפגוע בשחלות, גילית את זה במקרה".
לדברי גרינבאום כשהיא שאלה את הרופאה שלה מה לעשות, היא אמרה לה שהיא לא יכולה להגיד לה מה לעשות, אלא רק מהן האופציות שפרושות לפניה. "היא אמרה לי שאני יכולה להשאיר את השדיים כמו שהם ואז אצטרך להיות כל הזמן בביקורות, או שאני יכולה להוריד רק רבע שד איפה שהגוש היה. לחלופין ניתן להוריד שד אחד והאופציה האחרונה היא להוריד את שני השדיים ולעשות שיחזור במקום".
גרינבאום בחרה באופציה האחרונה והבטוחה ביותר, לדבריה הבחירה בכריתה ושיחזור השדיים הגיעה מתוך הידיעה שאם היא לא תעשה את זה היא תאלץ לחיות בכל שארית חייה בפחד. "לא רציתי לקחת את הסיכון של ה-50% שהמחלה תחוזר, אין סיבה שאחיה בפחד".
מה את יכולה להגיד להנשים שחולות במחלה וקוראת את כתבה?
"זה נושא אישי וכל אחת צריכה להחליט בעצמה. לא הייתי ממליצה באופן גורף על ניתוח ועם זאת עבור נשים שחוששות שהמחלה תחזור ויחיו כל החיים בפחד כן הייתי אומרת לנתח, היום הרפואה התקדמה ויש שחזורים משוכללים".
הרופאה שטיפלה בגרינבאום, פרופסור תמר פרץ, ממוחית בתחום האונקולוגיה, מנהלת בפועל את מרכז הרפואי הדסה, אשר נמצאת בתחום מעל 25 שנים, מספרת שהיום יש סיכוי מאוד גבוה להבריא מהמחלה. "בעשור האחרון אנו רואים עליה משמעותית בשיעור הריפוי", אומרת פרץ. "כמובן שצריך לזכור שגילוי מוקדם הוא גורם מאוד חשוב בריפוי, עם זאת אנחנו מודעים לעובדה ששיעורי הריפוי היום יותר גבוהים גם בזכות כך שחלק מהטיפולים יותר ממוקדים. בסך הכל זאת מחלה שמורכבת מקבוצה של מחלות ולכל תת קבוצה יש טיפול מיוחד והיום אנחנו יודעים לעשות טיפול שהוא תפור אישית לכל תת קבוצה.
"בנוסף, אנו מבינים יותר יותר שחלק מהנשים לוקות במחלה בעיקר על נטיעה תורשתית. האחוז הכולל של הנשים שמאובחנות בסרטן השד ויש להן רקע תורשתי- משפחתי הוא כחמישה אחוז. אצל נשים צעירות הגורם התורשתי הרבה יותר חזק ומהניסיון שלנו אצל מחצית מנשים שהובחנו מתחת לגיל 30 המחלה היא על רקע נטיעה תורשתית. לכן חשוב לשים לב אם יש היסטוריה משפחתית במחלה בעיקר שמדובר בסרטן השד, סרטן השחלה וסרטן הלבלב".
