מיוחד: עדי גרינבאום שהייתה האישה הצעירה בישראל שעברה כריתה ושיחזור של השדיים באותו זמן לאחר שלקתה בסרטן השד, מספרת לjerusalem times' על המאבק
לרגל חודש המודעות לסרטן השד שהסתיים אמש (31.10), עדי גרינבאום, אשר חלתה במחלה לפני כמעט כ-17 שנים והייתה הבחורה הצעירה ביותר בארץ שעברה כריתה ושיחזור של השדיים בגיל 24, סיפרה לנו בראיון כנה ואמיץ על הגילוי, המאבק, וההתמודדות הפרטית שלה עם המחלה.
גרינבאום (41), יועצת משפטית פוליטית של לשכת רואה חשבון בכנסת ובממשלה, עברה את הטיפולים במחלה בבית החולים הדסה עין כרם בי-ם. לדבריה, במשך תקופה ארוכה היא סבלה מכאבים חזקים ביד שמואל. "לאחר שהלכתי לרופא משפחה, הוא שלח אותי לרופאת נשים והיא גילתה שיש לי גוש בשד שמאל, אך היא אמרה לי שאין סיבה לדאוג ושלחה אותי לעשות אולטרה סאונד וממוגרפיה", מספרת גרינבאום.
"כל הבדיקות שעשיתי הראו שהגוש לא סרטני ובכל זאת הלכתי עם הממצאים האלה לראש המחלקה הכירוגית בבית חולים בצפון. לאחר שהוא בדק אותי הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג וטען שאנשים בגיל 24 בריאים, הוא אמר לי לחזור אליו עוד חצי שנה ושאז נראה מה קרה עם זה".
"מאז הפכתי להיות ערנית לגבי הגוש הזה, התחלתי למשמש אותו והרגשתי שהוא גדל, אז אחרי שלושה חודשים חזרתי לאותו רופא והוא התעקש שזה שום דבר ואין לי מה לדאוג. כששאלתי אותו אם הוא לא רוצה לעשות לי ביופסיה כדי לבדוק מה זה, הוא אמר שלא צריך אבל היית עקשנית. אמרתי לו שאני מתחילה ללמוד באוקטובר ואני רוצה שעד אז הוא יבדוק את הגוש ויראה שהכל בסדר. הוא טען שזה יקר לקופה, אך המשכתי להתעקש ואפילו איימתי שאם יקרה לי משהו אני אתבע אותו, לא האמנתי שהייתי צריכה להתחנן שיבדקו אותי. למרות זאת, הוא לא מיהר לבדוק אותי וקבע לי תור לניתוח לרק חמישה חודשים לאחר מכן". הסיבה שגרינבאום נאלצה לעבור ניתוח כדי לבדוק האם הגוש סרטני ולא לעשות ביופסיה היא שהרופאים טענו שזה יקר לקופה.
לאחר שהרופאים ניתחו את גרינבאום הם גילו שגוש שלה ממהיר."לא ידעו את זה ב-100% אז לקחו דגימה לפתולוגיה". גרינבאום מספרת שאחרי הניתוח היא חיכתה לתוצאות במשך 10 ימים, עד אז הייתה שרוויה בחוסר ודעות. "אני בן אדם עם אינטואיציות מאוד חזקות וידעתי שמשהו לא בסדר, לא סתם התעקשתי לעשות בדיקה על הגוש".
ביום שגרינבאום הלכה לבית חולים כדי להוריד את התפרים ולשמוע את תוצאות הבדיקה היא הייתה צריכה להתחיל את הלימודים שלה במשפטים."כשהגעתי לבית החולים הייתי כבר מוכנה ללימודים עם תיק מסודר והכל. אני זוכרת שהיו שם שני חדרים, בחדר אחד ראיתי אנשים שיוצאים עם חיוך ומהחדר השני האנשים יצאו בבכי נוראי. בזמן שחיכיתי לדעת לאיזה חדר יקראו לי הרגשתי כמו ברולטה רוסית ואז קראו לי לחדר שלא רציתי להיכנס אליו".
איך סיפרו לך שהגוש סרטני?
"הרופא אמר לי שהוא לא יודע איך להגיד לי את זה, אבל הגוש שהוציאו לי הוא גידול ממאיר. אני זוכרת שהסתכלתי עליו ולא הבנתי מה הוא אומר לי, שאלתי אותו אם סרטן השד זאת לא מחלה שנשים חולת בה בגיל 40 פלוס".
בכל זמן הבשורה גרינבאום הייתה לבדה, כי לטענתה היא לא העלתה על דעתה שבגילה הצעיר היא תחלה בסרטן השד. "בתקופה הזאת לא הייתה מודעות לכך, אני זוכרת שהמשיכו להסביר לי על המחלה אבל הייתי בבלק אאוט, אני אפילו לא זוכרת מי הוריד לי את התפרים. לאחר שהתעשתתי שאלתי את הרופא שאלה הכי פשוטה, אם אני יכולה ללכת לימודים, הייתי בסוג של הכחשה".
לדבריה בכי או הלם לא היו שם וכל מה שעניין אותה זה איך היא מטפלת בסיטואציה הזאת באותו הרגע. "שאלתי מי הרופא הכי טוב ונאמר לי שזאת פרופסור תמר פרץ, אבל שלא אצפה שהיא תטפל בי כי מאוד קשה להשיג אותה".
כשגרינבאום הייתה בדרך הביתה מבית החולים היא התקשרה לאמה וסיפרה לה על הבשורה הקשה שקיבלה. "אמא שלי בדיוק צבעה את הבית וכשסיפרתי לה המברשת נפלה לה מהיד. אני זוכרת שאמרתי לה שחייבים להשיג את פרופסור פרץ ובאמת כל המשפחה שלי ניסתה להשיג אותה".
