רגע לפני שהם נוסעים כמשלחת לפולין ביקרו חניכי "כנפיים של קרמבו" לילדים עם צרכים מיוחדים במוזיאון יד ושם
בשבוע שעבר ביקרו חניכי "כנפיים של קרמבו", תנועת נוער לילדים עם צרכים מיוחדים, במוזיאון "יד ושם" וזאת כחלק ממסע ההכנה למשלחת שלהם לפולין. משלחת התנועה היא ייחודית מסוגה, משלבת ילדים בעלי מוגבלויות, הוריהם ובני נוער חונכים, כאשר המטרה היא לקיים משלחת רגילה ככל האפשר.
"זוהי משלחת רביעית של "כנפיים של קרמבו" שיוצאת לפולין", מספר יואב בייר, מנהל המשלחת ומנהל את מסלול השנת שירות בתנועה ואת הפרויקטים החינוכיים שלה. לדבריו, המשלחת מונה כשישים חברים, אותם מרכיבים חמישה עשר חניכים ועוד ארבעים חונכים. "זוהי משלחת ייחודית אך עם זאת משלחת ממלכתית ורגילה לחלוטין", הוא אומר.
ביקורם של החניכים במוזיאון "יד ושם" הוא חלק מההכנה ההיסטורית למסע. "כמו כל מסע שיוצא דרך משרד החינוך, משתתפי המסע צריכים לעבור הכנה בארץ שמטרותיה הן גיבוש, היכרות, והכנה היסטורית", מספר בייר. "ב"יד ושם" התחלנו לחמש קבוצות ואת הסיור קיימו עם מדריכים שמנוסים בהדרכת ילדים עם צרכים מיוחדים, וכמו כל פן במסע הזה, עשינו סיור פנימי רגיל". בנוסף לביקור, מקיימים החניכים מספר פגישות היכרות ואף משתתפים בסמינר בן יומיים במוזיאון "משואה".
במהותה של התנועה והדבר הייחודי ביותר שלה, הוא הדרך בה מתגברים על הקשיים כאילו הם מובנים מאליהם וכאילו הם לא דורשים הכנה מיוחדת, וכך גם במסע זה. "כמארגני המסע אנחנו משתדלים להסתכל עליו כמסע רגיל לכל דבר ועניין", הוא אומר. "לפעמים המדריכים מתיישים לבנות מסלול ופתאום מגלים שמשהו לא נגיש, לצורך העניין אושוויץ לא נגיש ויש בו חלק שדורש לעלות 3 קומות מדרגות. יחד עם זאת זה פשוט לא משנה לנו", אומר בייר. "אם יש צורך, בשיתוף ההורים והחונכים אנחנו נעלה את הילדים עם הכיסאות שלהם לאט לאט, ואם יש צורך, כמו באנדרטה אחרת שהדרך אליה היא דרך מדרגות בלבד, נעשה עיקוף של 40 דקות דרך שדה כדי להצליח להגיע אליה. אנחנו פשוט לא מסתכלים על הקשיים האלה ואני חושב שזה מה שמנחה את כנפיים של קרמבו – לא מסתכלים על מה אפשר לעשות אלא על איך אפשר לעשות כל דבר", הוא אומר. "בפעם הראשונה שהציעו להוציא משלחת לפולין זה ההי נראה מסובך עד בלתי אפשרי, והנה אנחנו מוציאים משלחת רביעית שמונה שלושה אוטובוסים".
המיוחד במסע, מספר בייר, הוא הפן הנוסף שיש לו מלבד שואת העם היהודי. "במסע שלנו אנחנו לא מסתכלים רק על הצד הזה של השואה, אלא ככלל על עצם השונות בתקופת השואה", הוא מספר. "אחרי הכל בשואה השמידו ורצחו לא רק יהודים, אלא גם נכים, צוענים, הומואים, וכל מי שלא התאים לסטנדרט שנקבע. זה רלוונטי וחשוב לאותם ילדים עם צרכים מיוחדים". במשלחת הקודמת למשל, מספרים בתנועה, חניך בשם ניתי רוטנבלום אמר בעודו מבקר בבירקנאו, "אם הייתי נמצא באושוויץ, היו רוצחים אותי פעמיים", פעם אחת בגלל עצם היותו יהודי ופעם אחת בגלל היותו ילד עם צרכים מיוחדים.
"נסענו לבקר ב"יד ושם" בקבוצות מעורבות של נוער עם צרכים מיוחדים ונוער ללא צרכים מיוחדים, דבר שמבחינתנו הוא הכי מובן מאליו", מספרת הדס סילבר, 18, מרכזת סניף נתניה. "המוזיאון עצמו מעניין ומרגש, והיה מאוד מיוחד לראות את הדברים שאנחנו לומדים עליהם שנים ארוכות מזווית קצת אחד, יחד עם החברים וההורים שלנו", היא מספרת. "בחרתי לנסוע דווקא דרך "כנפיים של קרמבו" ולא בית הספר קודם כל זה זו התנועה שלי, המקום שלי, בו אני מרגישה הכי אני והכי מועצמת", היא אומרת. "אצלנו ההפרדה של "עם" צרכים מיוחדים ו"בלי" צרכים מיוחדים היא גסה ולא טבעית, ואצלנו בכלל לא קיימת. המחשבה של לעמוד על אדמת פולין עם חברה שלי שיושבת בכיסא גלגלים, לדעת שאת שתינו היו רוצחים – אולי מסיבות שונות לחלוטין ואולי אותה הרבה לפניי, זה משהו שיש לו מסר חשוב. ללכת יחד, לעבור את זה יחד, לחוות יחד, באופן שמבטל את ההפרדה בינינו לחלוטין".
