ביום חמישי הקרוב תתכנס ועדת השחרורים ותדון בבקשתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לשחרור מוקדם. כמעט 3 שנים נגזרו על אולמרט בכלא על קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ועוד כל מיני מונחים משפטיים "יפים" כאלה. במילים אחרות- אולמרט ניצל את מעמדו וקיבל כספים שלא כשורה- על חשבון משלמי המסים.
בימים האחרונים מופצת ברשתות החברתיות תמונה מחרידה של אולמרט בה הוא נראה חיוור, תשוש, מנותק וחולה. בקיצור, אולמרט הרגיל רק בלי איפור וכוח. לצד זה יצאו קריאות "נרגשות" של שרי הממשלה לשחררו. התערבות בלתי הולמת של הרשות המבצעת בתפקידה של הרשות השופטת. התערבות שזוכה לביקורת כשזו מתנהלת הפוך – כשהרשות השופטת מתערבת בהחלטות ממשלה ובחקיקה. מישהו מנבחרי הציבור שאל את הציבור האם זה רצונו? האם מישהו התעניין אם סלחנו למי שלקח את כספנו (ועל הדרך כיער את עירנו?)?
מי שם את שרי הממשלה שידברו שלא בשמנו או בשם הממשלה שבחרנו ויקראו לשחרורו המוקדם של ראש הממשלה לשעבר? ועוד תחת אילו אמירות: "יש לנהוג ברחמים כלפי אדם שתרם רבות לביטחון ישראל". חברים, אין לי מושג על איזה ביטחון הם מדברים שעליו אולמרט שמר (בעיקר לאור הראיות החדשות שעל פיהן הוא חשוד בפגיעה בביטחון המדינה במידע שכתב בספרו), ואולי הישראל היחיד שהוא תרם לו זה כץ, אבל תרומתו של אולמרט למדינת ישראל על גבול האפסית, בעיקר אם משווים אותה לעבירות שביצע ולמלחמה ההיא שבה לא תיפקד.
חברים, בואו לא ניתמם: אולמרט גנב. הוא הורשע על כך ונכנס לכלא, ועליו למצות את הדין עד תום. איני מאמינה למניפולציות שקריות, בטח לא לאור נסיבות דומות שהחזירו שר בישראל לזירת הפשע עד שהוא חשוד בשנית באותן העבירות באותו משרד בדיוק. יתרה מכך, אני אסכים לשחרורו המוקדם של אולמרט בשל מצבו הבריאותי אך ורק אם יחתום שכאשר מצבו הבריאותי ישתפר (וכמובן שלמרות הכעס אני מאחלת לו שבריאותו תחזור לאיתנה במהירות) הוא מוותר על כל כהונה ציבורית אפשרית- מקומית או ארצית.
כיצד ייתכן שבמדינה שבה מוציאים צווי מאסר לחייבים בלי אמצעים, או מעקלים בתים ורכוש של אנשים עובדים בגלל חובות מזעריים (שהופכים במהרה למנופחים כאילו נלוו מהשוק האפור והורסים כליל את חייהם), מחליטים לשחרר מוקדם אסיר מורשע שגנב או לבצע "תספורת" לערוצי תקשורת ובעלי ממון? איפה הבושה?
לכן, אתם בוודאי משערים כמה הוקל לי לשמוע כי אליעזר פישמן הוכרז השבוע כפושט רגל. לא, אני לא שמחה לאיד, אבל הגיע הזמן שהדין יהיה שווה לכולם. אין מישהו שהוא מעל מישהו אחר. הסוף לחזירות ותאוות הבצע. אם אתי אלון לא זכתה לחנינה, למה אולמרט כן? מצבה הבריאותי לא היה טוב יותר וחייה האישיים נפגמו בצורה בלתי ניתנת לתיקון (אין באמירה הזו לרחם עליה אלא רק להבהיר נקודה).
אני לא אדם רע או חסר חמלה, אני פשוט כועסת. כל בוקר הוריי, אחיי ואני קמים לעבודה, יחד עם עוד מאות אלפי אנשים בישראל, ששורדים. פשוט שורדים. מנסים להחזיק דירה (או חולמים שתהיה אחת כזו), חוסכים שקל לשקל בשביל הרכב או הלימודים (לא תמיד שני הדברים מתאפשרים ביחד) ומתכננים את החופשה הבאה בדיוק עד לאגורה האחרונה, כדי שנוכל להמשיך לשרוד בשאר הימים.
מי שקורא את הטור שלי יודע שאני בכלל לא פאסימית ומשתדלת לשמור על רוח טובה. מכריי הקרובים יודעים שאני מעדיפה לבוא עם חיוך כל בוקר מאשר עם טרוניות ומענות. אני בוחרת שמחה ואושר כל יום על עצב ויגון, אבל מגיע הרגע שגם הקווים האדומים שלי נחצים. חנינה לעבריין צווארון לבן, כשעול החיים נופל על מעמד הביניים והחלשים בחברה, זה קו אדום שנחצה. די להקל ראש עם עבריינים רק בגלל שהם מוכרים בציבור ודי להחליט בשביל הציבור מבלי לשאול את הציבור.
