שבועיים אל תוך ממשלת השינוי הם בהחלט לא מאה ימים של חסד, אבל כיוון שהממשלה הנכנסת כל כך "על זה" וכל כך יודעת לאן פניה מועדות (וכמובן שממשלת ביבי-גנץ לא זכתה למאה ימי החסד שלה לפני שביקרו אותה ללא הרף), הריני לערוך סיקור קל ולבחון האם פנינו באמת לקראת שינוי אמיתי.
נתחיל משר החוץ הנכנס. אצל יאיר לפיד זה קל. האיש כל כך חכם שהוא ידע לא להיות ראשון בשום רוטציה שכוללת טיפול במשבר הקורונה- בין אם זה טיפול בפוסט קורונה או בין אם מדובר בטיפול בגל החדש עם הווריאנט ההודי. מה שכן, הוא קיבל את הג'וב שהוא כל כך חולם עליו ושמעניק לו את הדבר שהוא הכי אוהב בעולם: לטוס ברחבי העולם על חשבון המדינה ולא להיות נוכח בכנסת ישראל.
אבל נחזור קצת במעלה הדרגות לראש הממשלה הנכנס- נפתלי בנט. גם הוא קיבל את מה שרצה תמיד- את המפתחות למדינה. אמה מה? בשבועיים כהונה רצה הגורל ושלח למר בנט את הקורונה- זו שהוא כל כך התפאר שהוא יודע איך לטפל בה. רק שנפתלי נראה קצת מזיע ובלחץ מהטיפול בקורונה, נתב"ג עדיין פתוח, ילדים מפרים בידוד (והוריהם מצפצפים על החוקים) ואין חיסונים. הבטיח שינוי או לא הבטיח שינוי?
ואם בשינוי עסקינן אז השבוע הרבנות הראשית ציינה 100 שנים לקיומה. ברור שקמו הרבנים הראשיים ואמרו למעשה לממשלת השינוי: אותנו לא תזיזו. אנחנו מה שאנחנו (לא ציטוט). כמובן שהם חששו משר דתות שהוא לא "משלהם", אלא מסיעת "ימינה". מה שהם לא ידעו זה שהשר מממשלת השינוי דווקא בא להתחנף ולא באמת להוביל שינוי. אז נכון, הרבנות הראשית כפופה למשרד רוה"מ, אבל בתי הדין הרבניים-למשרד הדתות.
השבוע התנהל דיון בבג"ץ בפרשת "הבוגדת"- אישה שחשודה כי בגדה בבעלה ובתי הדין פסקו כי לא תקבל חלק בדירה המשותפת שלה ושל בעלה בהסכמי הגירושים. היא הגיעה לבג"ץ והשבוע הוא פסק לטובתה. "שמעתי בצער גדול על פסיקת בית המשפט העליון, שהפך את פסיקתו הקודמת ובחר להתערב בפסיקת בית הדין הרבני הגדול," כתב בטוויטר השר כהנא והוסיף: התערבות כזו, (שלא כאן המקום לדון בהתפתחותה בפסיקה אל מול כוונת המחוקק), צריכה להיות שמורה למקרים חריגים ומובהקים. יש לי אמון גדול בבתי הדין הרבניים שעובדים במסירות גדולה ואכפתיות. אני סבור כי נדרשת הקפדה גדולה יותר על כיבוד הדדי בין רשויות השיפוט וכי כיבוד שכזה נדרש לשם הבטחת אמון הציבור במערכת המשפט. אפעל לחקיקה שתחזק את בית הדין הרבני ותשמור על סמכויות השיפוט שהמחוקק הפקיד בידיו".
איזה כיוון גרוע בחרת לך בפרשה הזו, כבוד השר. האם בכלל קראת את פרטי המקרה או שגם אתה נדבקת במחלת "היועץ המצייץ שלא התייעץ"? אם ככה התחלת, אז לא שינוי ולא ריפוי, כבוד השר. אלפי נשים נסחטות יום יום על ידי בעליהן ובחסות בתי הדין הרבניים. אולי כדאי שתשב עם הארגונים שמטפלים במסורבות גט ועגונות ותחכים מעט לפני שאתה בוחר צד ועוד בפרשה כזו. אני מבינה את הצורך שלך לצאת נגד בג"ץ, אנחנו באותה דעה לגבי המוסד הזה, אבל עד שהוא באמת עושה את עבודתו- היה עדיף שלא היית מצייץ כלום.
הממשלה הזו לא התחילה כל כך טוב. במקום לחשוב איך לקדם את כל הדברים הכי חברתיים שלהם, הם פתחו דווקא בנושאים הלאומיים עליהם אין הסכמה קואליציונית – והכל כדי להיכנס באופוזיציה (שנכנסת בהם חזרה). המלחמות המיותרות על הגב של הציבור הן אלה שהובילו אותנו ל4 מערכות בחירות, לממשלות לא מתפקדות ולכשלים בטיפול במגפה העולמית (המחלוקות בין גנץ לביבי לשאשא ביטון לניסנקורן לא שונות ממה שקורה עכשיו).
אתם רוצים להוביל שינוי? תעשו את מה שבאתם לעשות- לאחד את החברה, לטפל באוכלוסיות מוחלשות ולהבריא את המשק. נכון לעכשיו, גם ועדות בכנסת עוד לא הוסדרו כמו שצריך וגם שם יש מלחמות אגו מיותרות. חברים, תתעוררו, אתם בדרך לאנרכיה אמיתית במדינה והפעם זה לא "ביבי", זה אתם!
