הרחובות בגזרה החרדית לוהטים. לאחר גיבוי של עשורים מההנהגה הבכירה במדינה, לצד הוראות חסרות אחריות של רבנים, עדיין יש מי שחושבים שהם מעל החוק הישראלי. שיש רק ישות אחת עליונה ששומרת עליהם, והיא לא הממשלה. פלא שבגזרת מנהיגי החרדים בממשלה יש שתיקה מתמשכת לגבי ההתקהלויות במגזר?
איבדנו משילות ולא באזורים הביטחוניים של ישראל. איבדנו משילות בבית. ירושלים כבר לא שלנו, בני ברק לא שלנו ואפשר להוסיף יישובים וערים כמו בית"ר עילית, אלעד וגבעת זאב- ששם ההפקרות חוגגת. אין מנהיג ואין הנהגה.
רבות נכתב על האוכלוסייה החרדית בעיתונות. לא תמיד בצורה חיובית. כשלפידים וליברמנים מסיתים נגד המגזר, התקשורת מקשיבה ואומרת "אמן". אנטישמיות בגול עצמי. החברה החרדית מצוירת בתקשורת עם שק של כסף ביד ואף ארוך. אין גורם אמיתי שיתנהג כמבוגר האחראי ויעצור את ההתפרעויות- הרוחניות והפיסיות.
מלווים בסוללה של עורכי דין- ספק תאבי פרסום, ספק אידיאולוגיים- פלגים מסוימים, קיצוניים, במגזר החרדי, איבדו כל כיוון: הם משתלחים בשוטרים (עד כדי אלימות), מצפצפים על ההנחיות למניעת התפשטות המגיפה ומשתמשים בכל האמצעים שעומדים לרשותם לשמור על ריבונותם בשטחם. ישראל היא רק מקום גיאוגרפי מבחינתם- אין להם שום קשר לאזרחיה, לחוקיה או למערכות אכיפת החוק בה.
על הדרך אותם פלגים וזרמים בחברה החרדית מאמללים את שכניהם- אלה שכן רוצים לשמור על עצמם מאכזריותו של נגיף הקורונה. בימים האחרונים עוברת רשימה ארוכה של נשים בהריון או יולדות, רבנים ואנשי רוח שנמצאים בבתי החולים בשל המגיפה, במטרה לעורר את האמפטיה והדאגה בקרב הציבור. אבל האירועים המשפחתיים ממשיכים, מוסדות הלימוד נפתחים, המשטרה מנסה לאכוף ונתקלת בהתנגדות אלימה. וחוזר חלילה.
תקופת בחירות. יש מגזרים שאסור לגעת בהם. המגזר החרדי – ספרדים ואשכנזים כאחד- הוא בגדר מוקצה. שותף קואליציוני חשוב. אם הציונות הדתית הייתה מצליחה להביא 16-17 מנדטים בונקר בכל מערכת בחירות, יכול להיות שמאזני הכוחות והתמיכה היו משתנים והמגזר החרדי לא היה מצליח לנווט את הממשלה לפי הצרכים והרצונות שלו.
בסוף השבוע האחרון שודרה תכניתם של "אופירה וברקו" וראיינה את הכתב ישראל פריי. פריי כבר ממזמן הוכר כחרדי שלא מתיישב עם התפיסות החרדיות המקובלות ואפילו מבקר את התנהלות הנהגת החרדים, הפוליטית והדתית. בראיון הפנה פריי אצבע מאשימה כלפי החילונים שהם הובילו את המגזר החרדי לחיות כמדינה בתוך מדינה- עם חוקים והנהגה משלהם.
גם אם יש דברים בביקורת של פריי, הרי שהוא מפספס את האחריות של נבחרי הציבור של המגזר במצב כיום. כבר כתבתי בעבר כי נבחרי המגזר ממזמן לא דואגים למגזר שלשמו הם נבחרו. לא באמת. הם זוכים לפופולאריות על הבאת תקציבים שמנים, אבל לא דואגים לעקוב לאן הולך הכסף, מי מנהל את העניינים ו- כמו שקורה בשנה האחרונה- לא מנהלים את המגיפה ברחובות החרדים כראוי.
הדוגמא הכי טובה לכך היא חוק הגיוס. כבר עשור שהחוק הזה עולה ויורד מסדר היום הציבורי ומוביל אותנו למערכות בחירות מיותרות ובזבזניות. ההתעסקות בחוק הזה הסיטה – הן מההנהגה החילונית והן מההנהגה החרדית- את הנושא משחיתות רבנית (דוגמת ברלנד, הרנטגן וכיוב), מפגיעות מיניות במגזר ומעוני וחינוך לקוי (צפיפות נוראה בכיתות, משאבים נמוכים ללמידה, חוסר השקעה בלימודי ליבה שמותאמים להתקדמות הטכנולוגית והמחקרית בעולם).
החברה החרדית נשארה מאחור והמגיפה של 2020 העצימה את המצב: החרדים התנהלו כמו בגטאות, כשלילדים אין אפשרות אמיתית ללמידה מרחוק ואין מספיק חנויות וסופרים לכמות האוכלוסייה בשכונות ובערים. ההנהגה המגזרית, זו שחלשה על משרדי הפנים והבריאות, כשלה ובגדול: שליש מהחולים בקורונה הם מהמגזר החרדי וכ-40% מהנפטרים (נכון לאוקטובר האחרון). אם החרדים המתונים, אלה שהטיפול במגיפה ועצירת ההדבקה חשובים להם, רוצים שינוי אמיתי- הם צריכים להחליט מעט אחרת בבחירות הקרובות. להחליש את ההנהגה החרדית המובנת מאליה ולהתחיל לפתוח ערוצים פוליטיים חדשים. גם במחיר של השיק השמן.
