המאבק מחריף. זו הכותרת שמלווה את השבוע האחרון בנוגע למבקשי המקלט. גם במקום עבודתי לקחו את עובד הניקיון. כן, המאבק מחריף. ישראל החליטה לשים להפקרות סוף. MAKE ISRAEL GREAT AGAIN (סליחה, זה היה מתבקש). השבוע כתבתי פוסט בנושא וכמובן שחטפתי אש. זה בסדר- לא כולם חייבים להסכים איתי בכל רגע נתון. זה לא אומר שאני לא אנושית זה רק אומר שאני מבינה שיש מציאות ויש רגש, ולא תמיד הם בהלימה.
הנה הדברים שכתבתי בפוסט:
"חבר'ה, אין כאן צודק. לא כל מי שיזעק את המילים "חמלה", "זכויות אדם", "אנושיות" יהיה נכון וצודק יותר מהזועקים "ביטחון", "ניכור" ו"אלימות".
כולם צודקים.
לא מדובר בכלבים נגועי כלבת בצפון, אלא בלמעלה מ38 אלף בני אדם. בשר ודם.
השאלה היא לא מה לעשות איתם, אלא איפה עובר הגבול.
ברור לכולנו שאם היה מדובר ב38 אלף אנשים משכילים, מלומדים, יודעי שפות וכיו"ב שרק מבקשים להתחבא מהצורר הנורא במדינתם, אולי היינו מתנהגים אחרת. לצערי מדובר באוכלוסיה בורה ברובה, שבטית ופרימיטיבית שספק מה תהיה תרומתה למדינת ישראל. סליחה אם נשמעתי מתנשאת, אבל אלה עובדות.
את התנהגותם והשכלתם הם רוכשים כאן. בארץ הקודש. בארץ המערבית היחידה שהם מכירים על גבול אפריקה. מה לעשות שיתר המדינות בגבול הצפוני עמוסות מוסלמים פרימיטיביים מהם?
הבעיה היא לא בנוכחותם, אלא בנוכחותם האלימה וההרסנית.
מדובר בלא מעט גניבות, הטרדות (גם מיניות), אלימות, שתייה מופרזת, מקרי אונס ופגיעה בשלוותם ורווחתם של תושבי דרום תל אביב. הגבול הביטחוני האישי הופר.
הבעיה היא גם כלכלית. מהיכן נביא תקציב לכלכל כ40 א' איש? ואם יגיעו עוד? הרי אין תקציב לעניי עירנו, אז לעניי העיר השכנה? הגבול הכלכלי הופר.
ומקום. היכן ישוכנו אותם מבקשי מקלט והבאים אחריהם? במדינה של בעית דיור קשה, האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשכן אנשים שאינם אזרחים? ובכלל זה, אם נדאג להם מה יגידו הפליטים הפלסטינים? שהם היו כאן קודם… (כמו שהם תמיד אומרים, רק שבמקרה הזה, הם צודקים: הם הטפילים הראשונים). הופר הגבול הגיאוגרפי.
אז אני שואלת: אחרי שפרצתם את גבולות הרגש, הבעתם רגישות, אנושיות, רחמים וחמלה- האם אתם זוכרים לבדוק גם את הגבולות הפיזיים שמדינת ישראל ניצבת מולם?
בקיצור, חברים, איפה עובר הגבול?".
אחת התגובות שקיבלתי הייתה "עניי עירך קודמים לכל" ומנגד- "אל תאמיני שאין כסף. הוא פשוט לא בכיסים הנכונים". ייתכן. ייתכן מאד שיש כסף שיספיק גם לאנשים עם מוגבלויות וגם לאימהות חד הוריות וגם לסטודנטים וגם לחרדים וגם למבקשי המקלט (או מהגרי העבודה- כל אחד מגדיר אותם אחרת). וכן, חורה לי שנולדו כאן ילדים והם חלק מהחברה הישראלית, או מתיימרים להיות ומשתלבים בה יפה. חורה לי שצריך להתעסק בבני אדם כאילו היו רכוש. זה זוועה וזה לא ישראל במהותה, אבל מה אפשר לעשות?
רשמתי בפוסט וגם כאן- מרגע שנקלוט אותם יבואו עוד. ואם נשים בצד את ההתנהגות האלימה שחווים תושבי דרום תל אביב מאותה אוכלוסייה (כי אסור להכליל ולא כל ה40 א' כאלה)- מאיפה נייצר עוד מקומות עבודה, עוד יחידות דיור, עוד בתי חולים, עוד רווחה? עובדים סוציאליים עובדים במשכורת של פחות ממינימום עם כמות תיקים מטורפת- האם הם חשובים פחות?
אז שנייה לפני שאתם קושרים סודנים בשלשלות, מתיזים דם עם ראשים בפתח משרד הפנים ומבקשים להשוות את המקרה הזה לשואת העם היהודי- נסו רגע לקבל פרופורציות ולהבין שאם לא נדאג לעצמנו היום, המחר שלנו ייראה רע מא
