אם שום דבר לא ישתנה עד מחר בצהריים- נגמר עידן נתניהו כראש ממשלה. לבינתיים או לא, זה לא משנה. אחרי 12 שנה ברציפות, ראש הממשלה הוותיק ביותר בישראל, עם הישגים מדיניים וכלכליים מהגדולים שידעה המדינה, יעזוב את משכנו בבלפור וילך לעשות לביתו.
גם לציניים שבינינו, אין ספק שמדובר ברגע מרגש ואפילו עצוב. לא הכל וורוד כשמדובר בבנימין נתניהו (יותר סגול…). הדרך שבה האיש יורד מכס המנהיג, אחד מחמשת המנהיגים הדגולים והגדולים בעולם, לא ראויה בכלל- בין אם מהצד שלו עם כתבי האישום נגדו, ובין אם מהצד של הפוליטיקאים שתקעו ברצון העם סכין בגב.
ויחד עם זאת, אני מאמינה שמדובר בהזדמנות אמיתית לאנשי הימין להתאחד שוב ולהוביל שינוי. נרדמנו בשמירה. זה בסדר להחליף מנהיג- נתניהו היה צריך להתחלף מתישהו- אבל זה לא בסדר להפקיר את הכלכלה או את ביטחון המדינה בידי אנשי שמאל- אלה שבנו את המדינה ובאותה נשימה- הרחיבו בה כל חלקה טובה.
נתניהו לא הוביל מדיניות ימנית – ביטחונית חזקה מדיי (היה יכול יותר), אבל כלכלית הוא שם את ישראל על כל מפה אפשרית. בזכות זה היה לנו שקט ביטחוני יחסי באזור ואפשרויות להראות חסינות מול גילויי האנטישמיות והBDS בעולם. קשרים שרצוי וראוי לשמר בכל הכוח.
אנחנו נמצאים במערכה בעייתית מול ממשל ביידן הדמוקרטי והפוסט טראומטי אחרי עידן טראמפ. לביידן יש רצון עז למחוק כל מה שטראמפ עשה ובישראל צריכים לחשוש כי ינסה לחזור מהצהרות טראמפ לגבי ירושלים ורמת הגולן. בנוסף, בזכות "הסכמי אברהם" ישראל החלה מפתחת קשרים עסקיים וכלכליים ענפים עם האמירויות וממשל ביידן עלול לפגוע בקשרים הללו. ישראל זקוקה לממשלה חזקה ואיתנה שתעמוד מול מערכת הלחצים האמריקאית.
בדבר אחד אני בטוחה: לממשלה שלפנינו יש המון נחישות להוכיח שמודל האחדות שבנתה הוא המוצלח מממשלות ישראל. אמר לי שר בממשלה היוצאת: "זו תהיה הממשלה הכי יציבה שהייתה לישראל בשני העשורים האחרונים, כי בכל פעם שהם יסתכלו ימינה ויראו את הליכוד ונתניהו באופוזיציה, הם ימצאו את כל הדרכים להסתדר". ככה זה כשמקימים ממשלת "דווקא".
ולמרות שזה נראה שיד ימין שולטת בממשלה, אל לנו לשכוח שלממשלה הזו יש גם הורים מהשמאל. הורים שמגבים פעילות טרור ורואים בה לגיטימית להפסקת "הכיבוש". הורים מלאי "חמלה" שרוצים לחלק כספים לכל דורש, מבלי להתחשב במצב הכלכלי בבית. "טרמיטים" שצריך לוודא שלא יהרסו את הקירות והרצפה שנבנו כאן בעשור האחרון.
הבעיה של הימין שהוא לא ממש יוצא לרחובות. בעוד שאני זוכרת עצרות שלום, מחאות כלכליות והפגנות בבלפור (שברור שכוונו על ידי אנשי שמאל), הרי שמלבד נערי גבעות מאורגנים, לא ראיתי עצרת אמיתית ימנית שרוצה להוביל שינוי. האחרונה הייתה ב2015, יומיים לפני הבחירות לכנסת ה20- הכנסת היציבה האחרונה.
הממשלה שצפויה לקום כאן היא מתנה לימין. מדובר בהזדמנות אמיתית לחשבון נפש, אחדות והתארגנות מחדש. יותר מדיי חתולים שחורים עברו בינינו בשנתיים האחרונות. יותר מדיי טלטלות פוליטיות שהשפיעו על שיקולי הדעת: בגידות פוליטיות; הקמת מפלגות חדשות; פרישות וזיגזוגים. עתה הזמן לסדר חדש.
הימין צריך לצאת לרחובות. הימין צריך לעלות על הגשרים. הימין צריך להפגין בבלפור. הימין צריך לעשות קמפיינים ברשת. הימין צריך להחזיק בתקשורת. הימין צריך לשנות את השיח. הימין צריך למצוא מחדש את הדרך שלו וליצור זהות ימנית חדשה. נאמנה. חזקה. "זה הזמן להתעורר, הבית מתפורר".
