השבוע נפטר אחד הצלמים החשובים בתרבות הישראלית בכלל ותרבות הירושלמית בפרט- דוד רובינגר. למי שלא מכיר, רובינגר ז"ל, הוא הצלם שאחראי על צילום הצנחנים המפורסם ממלחמת ששת הימים. הוא גם אחראי לתמונה המפורסמת של ראש ממשלת ישראל לשעבר, הגב' גולדה מאיר ז"ל, בעודה שוטפת כלים במטבח. ועד לפני מספר שבועות, בגיל 92, עדיין הספיק לצלם את ביקורו של צ'אק נוריס בישראל.
האיש היקר הזה קלט בעדשתו כל כך הרבה אירועים היסטוריים שנדמה שהוא יצר את האירועים בעצמו רק בכדי לספר עליהם באמצעות העדשה. בזכותו, ובזכות צלמים רבים לאורך ההיסטוריה אנחנו מצליחים להתרגש ולחוות סיפור שלם רק ממקטע אחד קפוא בחיים. וכולנו יודעים, מאחורי העדשה יש אדם שהבין סיטואציה אחת שונה לגמרי ממה שהייתה באמת (ולעיתים הוא קלט אותה בדיוק כפי שהיא באמת). אדם שהעניק פרשנות למצב אחד בחיים, ספק מקרי ספק מתוכנן, והחליט לשלוח את "טור הדעה" המצולם שלו לעולם.
בשנתיים האחרונות הכרתי המון צלמים מדהימים בעיר. צלמים שלימדו אותי לחלוק כבוד למקצוע ולמשמעויות הנלוות שלו. זו לא עוד תמונת כלה וחתן- זה סיפור על משפחה שנוצרה. זו לא עוד תמונה של אשהערביה וגבר חרדי בסמטאות של נחלאות- זה סיפור על דו קיום בעיר שחוברה לה יחדיו. וזה בהחלט לא עוד תמונה של ראש העיר לוחץ יד לראש הממשלה- זו מציאות פוליטית שאנחנו גדלים לתוכה ותירשם בדפי ההיסטוריה של העיר.
רכשתי לי תחביב לעקוב אחרי אותם צלמים ולשאול מה הם ראו בתמונה שצילמו, לא לפני שאני מעניקה לה פרשנות משל עצמי. כן, תמונה אחת שווה אלף מילים, ובמקרה של רובינגר ז"ל, תמונה אחת שווה חיים שלמים. הוא צילם את הגדולים והטובים ביותר וגרם לנו להתגעגע אליהם עוד בעודם בחיים. נוסטלגיה במיטבה- לחובבי הז'אנר.
לא מעט פעמים מצאתי את עצמי משוחחת עם צלם כזה או אחר על האמת שמאחורי הצילום שצילם וגיליתי כמה רחוקה הסיטואציה בתמונה אל מול הפרשנות שמשתמעת ממנה. זה גורם לי לחשוב כמה צילומים כאלה מספרים סיפור שונה ממה שבאמת מצולם ועד כמה אנחנו נוטים להעניק דרור למחשבות שלנו בבואנו לפרש סיפור או אירוע. אבל זה כל היופי בתמונה, שברגע שצילמת אותה אתה כבר לא אחראי לפרשנות. אתה יודע מה היא בשבילך ונותן לאחרים את החופש ליצוק לה משמעות משל עצמם.
בימים אלה מתקיים פרויקט ענק הקורא לאוכלוסייה לפרסם את התמונות שלהם מירושלים, לרגל 50 שנים לשחרורה של ירושלים. הפרויקט הזה נהדר בעיניי כי הוא הופך כל אחד מאתנו לזווית ראייה שונה ומאחד אותנו לסיפור אחד. היסטוריה אחת. לכם אני קוראת- לכו ושתפו את התמונה שלכם והיו לחלק נוסף בהיסטוריה של ירושלים. אה, ואל תשכחו לחייך.
