היי מורן של כיתה א', מה שלומך? האמת, מורני, אני לא ממש זוכרת את היום הראשון בכיתה א'. אני זוכרת שלבשתי את האוברול הוורוד שהשכנה תפרה לי במיוחד (כי יש תמונה של זה), אבל אין לי שמץ מה קרה אחרי זה. כאילו מחקו לי זיכרון חשוב מהראש. לא זוכרת אם בכיתי, אם התרגשתי או מה למדנו (מקווה שאת לא כועסת ששכחתי). את כיתה ב' כבר זוכרת היטב וגם את כל השיעורים שבאו אחר כך. קוראים להם החיים.
את מבינה, מורני? החיים שלך הולכים להיות מלאים בשיעורים, גם אחרי שתסיימי את כיתה י"ב. הרעב והצמא שלך לידע לא פוסקים ואת הופכת לאדם סקרן מאד. לימים זה יהפוך אצלך לקריירה, אבל גם אז את לא תפסיקי ללמוד.
"ידע הוא כוח" ו"שפה היא אוצר", הם שני ביטויים שהמורות והמנהלות שלך בעתיד יחזרו עליהם כמו מנטרה וזה יחדור לך לעורקים. זה נכון בעולם של כסף, זה נכון בעולם הפוליטי וזה נכון בעולם החברתי. ככל שתדעי יותר, הכוח שלך יגדל וכך גם האחריות. לא תמיד את תדעי להשתמש בידע שיש לך בתבונה. יהיו ימים שליבך הטוב ישתלט על השכל הישר. שתרצי לתת ולהעניק, אבל לא תקבלי בחזרה. לפעמים את תבכי ולפעמים תכעסי, אבל כמעט תמיד את סולחת ומפזרת אהבה וחום.
ימי בית הספר שלך צפויים להיות טלטלה. רכבת של חוויות לטוב ולרע. את תתאהבי חזק מאוד וגם תחווי אובדנות גדולים. חבריך לספסל הלימודים הם לאו דווקא החברים שימשיכו איתך את הדרך לחיים הגדולים שתחיי, אז אולי לא כדאי לקחת אותם ברצינות התהומית, שבה את תמיד לוקחת את הכל.
תקראי הרבה ספרים, מורני, כי אחר כך אין זמן. בעיקר אין סבלנות, אבל גם אין זמן. לא כמו כשאת שמה קלטת מיקס מוסיקלי (שאת ואחותך הקלטתן בה, באדיקות, שירים יפים מהרדיו) ונכנסת למיטה כבר ב-5 בערב וקוראת. נבלעת בתוך המילים המטורפות של הסופר או הסופרת שנקלעו לדרכך. תקראי. את תעשירי בזכות זה את אוצר המילים שלך ויום אחד תוכלי לכתוב בעיתון או במגזין, כי יש לך את זה.
וכן, חשבון זה חשוב, אבל אל תדאגי, גם אם לא תלכי בכיוון הזה (ספויילר: את לא), יש אנשים שמספרים מרתקים אותם והם עוזרים לך לחשב הוצאות והכנסות ומלמדים אותך על מיסוי והפרשות לפנסיה (עזבי, תהני מהחיים, את לא צריכה לחשוב על זה עכשיו).
וזה לא יהיה קל- המבחנים, החצ'קונים, הציונים הנמוכים שמבאסים את התחת והציונים הגבוהים שגורמים לקנאה מול החברים שמתרחקים (קחי טיפ: זה סימן שהם לא חברים), החרם בכיתה ג' בפורים והמריבות עם החברות הכי טובות. וכן, את מתאהבת לא מעט (לפחות 3-4 פעמים עד סוף י"ב) וזה מסיח את דעתך וגורם לך לעשות שטויות שתתחרטי עליהם, גם בגיל 32 (הלוואי והייתי מצליחה למנוע את זה ממך, אבל זה חלק מהאופי שלך, מה נעשה).
בקיצור, יקירה שלי, אני קצת אבאס אותך, אבל אני מאחלת לך שתעברי את הכל שוב (מינוס אובדן החברים שנרצחו בדרך, לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה וזה לא תרם לכלום בחיים שלי!), כי אלה השיעורים שבנו אותך וחישלו אותך והפכו אותך למי שאת- לטוב ולרע. החיים שצפויים לך הם תיבול מדוייק בין שכל, אינטליגנציה, סקרנות ותשוקה. כל אלה יהפכו אותך לאישה חזקה, בחורה מוצלחת ומובילה חברתית. אל תשתני בשביל אף אחד חוץ מעצמך. בהצלחה בכיתה א', מורני (ספרי לי אחר כך מה היה, בחיי שלא זוכרת).
