אנחנו מחפשים זהות. כל אדם באשר הוא רוצה להיות חלק ממשהו גדול יותר שיסביר אותו. אף אחד לא היה רוצה להתעורר בוקר אחד בלי זיכרון ולא להבין מה הוא בעצם עושה כאן. איזה מצחיק היה אם אני- "הירושלמית", שמאוהבת בעיר שלי, שלא מוכנה לוותר על פיסה מאדמתה, שירושלים זורמת בדמה- תקום בוקר אחד, תעמוד מול קיר הכותל המערבי ותשכח הכול. את ההיסטוריה, את הזיקה, את התרבות, את האנשים שלחמו ונפלו למען שלמותה ואמידותה. קטע, אה?
אז עד שזה יקרה, בדרכים טבעיות (מי יודע מה טומן בחובו עתיד מוחי), יש לי חדשות לכל מי שמנסה למחות את הזיכרון שלי ושל אחיי הירושלמים, אחיי הישראלים, אחיי היהודים- אין לכם סיכוי! אתם יכולים לקרוא לחברון "אל- חליל" ולירושלים "אל-קודס", לשנות את שמותיהם של אברהם, משה או ישראל ל"איברהים", "מוסא" או "פלסטין", אבל שום דבר לא ישנה את דפי ההיסטוריה. את ההיסטוריה של העם היהודי במשך אלפי שנים. לא תוכלו למחוק את מודיעין ואת גבורתם של המכבים; לא תוכלו להכחיש שהיה כאן המלך דוד; לא תוכלו לשנות את הרדיפות ההיסטוריות של העם היהודי במשך אלפי דורות. כולל בימינו אנו.
כמו שאני לא יכולה להכחיש שבשנת 622 לספירה היגר מוחמד ממכה לאל-מדינה כי נרדף בשל רעיונותיו. האמת, זה אפילו נרטיב שמתאים לי בול למשבצת של הולדתה של דת פנאטית וחסרת היגיון הקוראת להשמיד אנשים שחושבים שונה ממאמיניה, ובעצם- מבקשת להמיר דתם של השונים ממנה. אבל נרד רגע מזהותם של מוסלמים ברחבי העולם ובארץ. נחזור לזהות הישראלית-יהודית ולהיסטוריה של בני עמנו. כבר תקופה שנציגים ערבים וישראלים מסתובבים ברחבי העולם ומנסים לחפש זהות לעם שמעולם לא היה קיים באמת: פלסטינאים. וזה בסדר. אין כמו חיפוש זהות. מקובל. אבל מדוע לעשות זאת תוך הקטנה וביטול של זהויות אחרות, כמו אלה שלנו?
קראתי מאמר של דותן גבאי באתר החדשות MIVZAKLIVE, שמנסה להסביר לנו שהכותל והר הבית מעולם לא אוזכרו בהחלטה של אונסקו וכי הכול פיאסקו תקשורתי ומדיני של נבחרי הציבור. ניסיון מרשים של מר גבאי להוציא את נבחרינו מתלהמים, מטופשים ועילגים, אך מה שמר דותן לא שם לב אליו (וגם תשומת לבי הופנתה על ידי חבר טוב) היא שהר הבית נקרא לאורך כל ההחלטה "חראם-א-שריף", בשמו הערבי של הר-הבית. כלומר, מחקת את השייכות היהודית על ידי מחיקת השם המקורי של המקום.
עובדה ממש מעניינת היא שדווקא הקוראן, בתור ה"בשורה האלוהית" עליה מסתמכים המאמינים האדוקים ביותר באיסלאם, מרבה להתייחס ליהודים. אפילו משה נזכר בקוראן 145 פעמים (מידע מוויקיפדיה). בסורות ש"נתגלו" למוחמד במכה, ניכר יחס של אהדה ליהודים ואף הכרה בדתם כ"דת של ספר" הקרובה לאסלאם. אולם בסורות שיצר במדינה, לאחר שהתאכזב מהדבקות העקשנית שלהם בדתם, יש ביטוי לשינוי יחסו אליהם ומרובים בהן הפסוקים המגלים שנאה עזה כלפיהם.
מסקנה ברורה היא: בחיפוש אחר הזהות של הערבים הדרים במדינת ישראל, הם מנסים להשמיד את זהותנו היהודית-ישראלית כהוא זה. לא מפתיע כשזה בא מפנאטיות דתית, יש לומר, רק חבל שבמלחמת ההסברה בעולם אנחנו מפסידים ובגדול. ההסברה הישראלית מתהלכת על כרעי תרנגולת ומצליחה להחזיק מעמד מעל קו המים בזכות אדם אחד – ראש הממשלה שלנו, שאחת לכמה חודשים יוצא בנאום מוחץ ששם את ידנו על העליונה. אבל זה לא מספיק. אם אנחנו נפסיק להאמין בעבר שלנו כעם, אין לנו עתיד ביחד. זה לא קשור לדת ולסממנים דתיים. זה לא קשור לאיך תתחתנו, איפה ועם מי. זה לא קשור לאיזה חנות תיפתח בשבת והאם המזון הוא כשר. זה קשור לזכות שלנו להיות פה. לחיות פה! בערים כמו חיפה, תל אביב, באר שבע וירושלים. בעיקר ירושלים. כי כאן הכל התחיל. ולעולם אל תשכחו את זה.
