הזיכרון שלי הוא מהנוראים שיש: הוא שוכח הכול- תאריכים; עובדות ומשימות- חוץ מפרטים לא חשובים. אני אזכור בצורה קטנונית דברים שישתלמו לי "לתקוע אצבע" למישהו אחר כך, אבל לשלוח מספר בוואטס אפ למישהי שהרגע ביקשה ממני אותו או להתקשר למישהו שהבטחתי לו שאחזור אליו- לא מצליחה לזכור. ככה גם, אם אני לא כותבת את זה, ומתייקת את זה במקום שאני נגישה אליו 365 ימים בשנה, אין מצב שאזכור את ההבטחות שלי לשנה החדשה.
בינינו, בערך בפסח פתק כזה כבר הולך לזבל עם שאר הג'אנק בבית, וכך אני מוצאת את עצמי מגיעה לחודש אלול בלי חרטות ובלי אכזבות. פשוט מאוד כי אני לא זוכרת מה החלטתי לגבי עצמי ולגבי השנה החדשה. היתרון בכל המצב הזה, שאני יכולה להתגאות על ההישגים שהשגתי מבלי להתבאס שלא השגתי כלום ממה ששאפתי אליו.
כך אני מוצאת את עצמי היום, ערב ראש השנה, מביטה על השנה האחרונה ומודה על ההזדמנויות שניקרו בפניי. על הדרך שנסללה עבורי לקדם נשים וליצור עבורן פורומים וקווי מפגש ליוזמות חדשות. על היכרויות חדשות שהובילו לשיתופי פעולה מרתקים ומעשירים. על אהבה שהעמיקה ושינתה את חיי מהקצה אל הקצה. ולמרות שלפעמים נדמה לנו שאנחנו מדשדשים במקום, רשימת הישגים קטנה על נייר מוכיחה לנו כמה התקדמנו בשנה החולפת.
טוב, אני קצת יוצאת גורו כזו שמטיפה לחיים מאושרים עם מקבץ קלישאות שקראה ב"נזיר שמכר את הפרארי שלו". ובכן, תוך כדי כתיבה והתבוננות, אני מגלה שזו הייתה שנה מאוד קלישאתית. שנה שדרשה הרבה סבלנות. שנה שלמדתי להפסיד בכבוד. שנה שבה נאלצתי עשרות פעמים לעצור ולנשום לפני שאני פועלת (ולא תמיד עם הצלחה מרובה). שנה שבה נתקלתי בצד הפחות טוב של אנשים שהוציאו ממני את הצד הפחות טוב שלי.
ואני מודה. לא לכל אחד שפגע בי השנה אני מסוגלת לסלוח. לפעמים צריך זמן, מבלי להתחשב בתאריך שמצוין בלוח השנה על הקיר. ככל שניסיתי להלחיץ את עצמי לסלוח לפני ראש השנה, ככה כעסתי ונפגעתי יותר, אז מה הטעם? לפעמים הכי טוב זה לקבוע את הקצב שלך בעצמך (אוף, שוב קלישאה. זה ממש יוצא ממני בטור הזה).
אז לאור העובדה שהזיכרון שלי גרוע ביותר, שבפסח הניקיון שלי הוא הטוב ביותר וההחלטות הקלישאתיות שלי- קלישאתיות מתמיד, אני מחליטה פשוט לומר תודה על הקיים ולקבל בברכה את השנה החדשה כממשיכת דרכה של השנה החולפת. תמשיכי לדאוג שמשפחתי תהיה בריאה ומסופקת. תמשיכי להעצים את האהבה בלבי. תמשיכי לטפח את התשוקה שלי לעשייה ב360 מעלות ותמשיכי לדאוג לי לתעסוקה יומיומית.
ולעם ישראל וקוראיי הנאמנים (שמוזמנים להעביר את הדברים הבאים למישהו שיעביר למישהו שיעביר למישהו, סה"כ שלושה מישהואים) אני מאחלת, לי ולכם, שנעצור קצת לפני שנגיב ברשתות החברתיות. שלא נפיץ שיימינג מרושע או מידע מסוכן לחברים ולחברים של חברים וכו'. שנתנתק לכמה שעות כדי להתחבר לכמה שנים טובות (הזדמנות לומר לרווקים ולרווקות: תרימו מעט את האף מהמקלדת, יש מצב תכירו אנשים חדשים. זה עבד לי מצוין). שנעשה בחירות מוצלחות (אבל בע"ה לא בקלפי). שנסלח לעצמנו ולאחרים (אבל בקצב שלנו) והכי חשוב: שבתוך כל הכאוס נמצא זמן לדאוג לבריאות הנפשית והפיסית שלנו. אחרת אין טעם לרוץ כל כך מהר. שנה טובה.
